נהג מונית פלסטיני נהרג במאי 2006 מירי חייל צה"ל בשעה שצעד לעבר מחסום עין בידאן בשכם. לפני כ-7 שנים הגישה משפחת המנוח תביעה לפיצוי נגד המדינה. החודש הגיע בית המשפט להכרעה: המדינה התרשלה והמדינה תפצה.
באחד מימי חודש מאי 2006 הגיע נהג מונית פלסטיני למחסום עין בידאן שבאזור שכם במטרה לאסוף נוסעים. מאחר שהמחסום לא אפשר מעבר מכוניות, הוא יצא מהמונית וחיפש נוסעים ברגל. כשמצא נוסע פסע עמו בחזרה לכיוון המונית, ואז נורה למוות בידי חיילי צה"ל.
לכתבות נוספות בנושא:
המדינה הכחישה את התמונה שציירה המשפחה. לטענתה ביום האירוע זיהה כח צה"ל את המנוח ואדם נוסף כחשודים ופתח אחריהם במרדף שבמהלכו בוצע נוהל מעצר חשוד. החיילים ירו לעבר המנוח מאחר ששלף לעברם נשק והם חשו סכנה מוחשית לחייהם.
המדינה טענה לחסינות מפני אחריות נזיקית אם משום שמעשי החיילים היו חוקיים ואם משום שהאירוע נכנס לגדר "פעולה מלחמתית" של הצבא.
פזיזות וקלות ראש
בפסק דין שעסק בשאלת אחריות המדינה בלבד קבע סגן נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופט יוסף סוהיל, שהראיות בתיק לא מותירות מקום לספק בדבר אחריות המדינה לנזקי המשפחה.
השופט מצא סתירות מהותיות בין עדויות שני החיילים שהיו שותפים למרדף אחר המנוח. את עדות החייל שירה מצא השופט כלא אמינה בעליל. כך למשל, בעוד שטען כי חש סכנת חיים רצינית, שותפו העיד שבשלב כלשהו ויתר על המרדף והסתובב חזרה. מעדות זו ניתן להסיק שהוא, בניגוד לעדות שותפו, לא חש כל סכנה ושהמנוח לא שלף נשק לעבר החיילים.
השופט גם תמה מדוע אף שנטען שהנוסע שאסף המנוח היה בגדר חשוד מסוכן שנטל את נשקו של המנוח לאחר הירי לא המשיכו החיילים לרדוף אחריו. השופט פסק גם שהמדינה נמנעה מלהביא ראיות שאמורות להיות בידיה, וגם זה משמש לרעתה. כך, היא הסתפקה בלהעיד את החיילים המעורבים בלבד, אף שהיו שם עוד חיילים. לא הציגה כל דו"ח תצפית או הקלטה ואף לא גילתה אם נערך תחקיר לגבי האירוע, שבסופו ניטלו חיי אדם.
השופט הוסיף שדו"ח חדר המיון, לפיו מיקום הירי היה בגב, מחזק גם כן את יתר הראיות נגד המדינה אף שאינו בגדר דו"ח פתולוגי חד-משמעי.
נקבע שלא הייתה הצדקה לירי לעבר המנוח - נהג מונית שהגיע למקום כדי לדאוג לפרנסת בני ביתו - והפעולה אינה חוסה תחת ההגנה של "פעולה מלחמתית": לא הייתה באותו היום כל התרעה על אירועים בטחוניים חריגים והפעולות שבוצעו במחסום היו משימות שיטוריות שנועדו למנוע מעבר לא מפוקח ותו לא. המנוח לא היה מחבל או מבוקש והטענה שנשא נשק לא הוכחה.
השופט גם פסק שהחיילים לא פעלו בהתאם להוראות הפתיחה באש ולא ביצעו נוהל מעצר חשוד. המסקנה היא שחייל, שירה לעבר אזרח ללא הוראת מפקדו, נהג בקלות ראש ובשיקול דעת מוטעה שגרמו לתוצאה טראגית.
משכך, קבע השופט שהמדינה תצטרך לפצות את התובעים. נקבע דיון המשך לשם בירור הנזק וגובה הפיצוי. המדינה חויבה בהוצאות משפט של 7,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד סאנה סירייה חוסיין ממשרד עורכי דין חוסיין סירייה ברוך דויטשר עוסקת בדיני נזיקין
**הכותבת לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין