חברת בנייה עתרה להצהיר כי הודעת ביטול ששלחו לה רוכשים לגבי עסקת מכר שרירה וקיימת ומהווה ביטול סופי וגמור של העסקה. הרוכשים טענו שההודעה אינה בגדר חוזה מחייב, אבל בית המשפט לא הסכים עמם.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז (לוד) יעקב שפסר קיבל באחרונה תביעה לביטול הסכם מכר שהוגשה על ידי חברת הבנייה "קירת". נקבע כי הרוכשים, שביקשו תחילה לבטל את העסקה ולאחר מכן התחרטו על כך, חייבים לפעול בהתאם להודעת הביטול ששלחו לחברה.
באוגוסט 2016, כשנה אחרי שחתמו על חוזה לרכישת דירה "על הנייר" בשכונת פסגות שבראש העין, הודיעו הרוכשים ליזמית הבנייה "קירת" כי הם מעוניינים לבטל את החוזה בשל חוסר שביעות רצון מהתוכניות האדריכליות.
החברה ביקשה מבני הזוג לשלוח לה הודעת ביטול חתומה בכתב ועוד באותו היום נשלח אליה מכתב ובו הודעה על הסכם לביטול הדדי של חוזה המכר.
בסמוך לאחר מכן נשלח לקונים הסכם שפירט את כל הפעולות שיש לבצע כדי להשיב את המצב לקדמותו, כמו חתימה על תצהירי ביטול לרשויות המס, החזר כספים ועוד.
אלא שזמן קצר לאחר מכן, ולפני ש"הסכם ביטול הפעולות" נחתם הרוכשים הודיעו לעורכת הדין של החברה שהם מתחרטים ובעצם כן רוצים לרכוש את הדירה. לטענתם, עורכת הדין אמרה להם ש"אין בעיה" ועוד באותו היום נציג המכירות התקשר אליהם והביע שמחה על כך שהעסקה לא בוטלה אף שהחברה כבר מצאה רוכשים אחרים.
אולם לפי גרסת החברה היא לא אישרה את העסקה המחודשת. כחודשיים לאחר מכן, ומאחר שבני הזוג סירבו להמשיך בהליכי הביטול, החברה תבעה אותם וביקשה לחייבם לבצע את כל הפעולות הדרושות לצורכי השחרור מהחוזה.
בתגובה הרוכשים טענו כי הודעת הביטול ששלחו לחברה אינה חוזה מחייב מאחר שאינה מפורטת והחברה לא חתמה עליה.
הנתבעים טענו לחילופין, שגם אם חוזה המכר בוטל הרי שהם ביטלו את הביטול – מעשה שאושר על ידי עורכת הדין ונציג המכירות של החברה.
מכל מקום, לטענתם התביעה לא הוגשה בתום לב, שכן הסיבה האמיתית מאחורי ההתעקשות לביטול ההסכם היא הצעת רכישה משתלמת יותר שקיבלה החברה.
"הביטול שריר וקיים"
אך סגן הנשיא שפסר לא קיבל את עמדתם. השופט סבר שהודעת הביטול ששלחו הנתבעים לחברה מעידה על כך שהייתה הסכמה הדדית לביטול החוזה – גם אם רק הנתבעים חתמו עליה.
לשיטתו, החתימה "אינה חזות הכל" והתנהגות הצדדים לפני ואחרי הודעת הביטול מעידה על השלמה גמורה עם ביטול העסקה וכללה די פרטים, כמו השבת התשלומים לרוכשים, כדי לראות בה חוזה מחייב.
השופט הוסיף כי העובדה שהחברה ביקשה את הודעת הביטול חתומה ובכתב, כמו גם התקשרותה המהירה עם רוכשים חלופיים, מעידה על כך שראתה בביטול עניין סגור.
גם טענתם החלופית של הנתבעים, לפיה החברה הסכימה לבטל את הביטול, נדחתה. השופט קבע כי הנתבעים ידעו שעורכת הדין או נציג המכירות אינם הגורמים המוסמכים לאשר מהלך כזה בשם החברה, והיחיד שיכול לעשות זאת הוא הבעלים.
בסיכומו של דבר השופט פסק כי הודעת הביטול היא חוזה מחייב וכי החברה לא הסכימה לבטל את הביטול, ומשכך הוא "שריר וקיים".
התביעה התקבלה לפיכך והשופט הורה לצדדים לנקוט בכל הפעולות לצורך סיום הקשר ביניהם. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 35 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עומר גדיש ועו"ד יהונתן אשכנזי ממשרד כהן וילצ'יק ושות'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שלומית ארליך, עו"ד עדי זונדר
* עו"ד יותם אדר עוסק בדיני מקרקעין ונדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין