הנאמן ניסה לטעון כי בני הזוג התגרשו כדי שיוכלו לקנות דירה מבלי לחשוש מהנושים אבל השופטת קבעה שהתזה הזו לא הוכחה. היא האמינה לאישה שהתגרשה מהחייב משום שהשתמש בסמים ולא עבד ורכשה את הדירה בעצמה
שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה רבקה איזנברג דחתה לאחרונה תביעה של נאמן ונושים בתיק פשיטת רגל להצהיר על החייב כבעלים של חצי מהדירה של גרושתו. השופטת לא קיבלה את התזה שלפיה הגירושים היו פיקטיביים ונועדו להבריח את הדירה. היא קבעה כי בניגוד לטענות הנאמן והנושים, בין החייב לבין גרושתו אין קשר זוגי מזה שנים ארוכות תוך שהדגישה כי במועד הגירושים לא היה להם רכוש משותף ואת הדירה רכשה הגרושה שנים רבות לאחריהם.
החוב שבגינו נפתח הליך פשיטת הרגל נוצר ב-1997 לאחר שהחייב הורשע בגניבת 60,000 דולר מביתם של הנושים וחויב בפיצויים. החייב ואשתו דאז התגרשו 3 שנים לאחר מכן. כעבור חצי שנה רכשה האישה דירה באור עקיבא ואחרי מספר שנים מכרה אותה ורכשה דירה אחרת.
הנאמן והנושים טענו כי החייב בעלים של חצי מהזכויות בדירה הנוכחית מכוח חוק יחסי ממון או עקב כוונת שיתוף. זאת, משום שהגירושים מאשתו היו פיקטיביים כשבפועל הם המשיכו לחיות יחד ואף הביאו ילד לאחר מכן. לפי גרסתם, מטרת הגירושים הייתה למנוע מהם להגיע לדירה שרכשו יחד ומומנה בין היתר מפיצויים שקיבל החייב בתביעת רשלנות רפואית.
אלא שגרושתו של החייב הכחישה את הגרסה של הנושים והנאמן שלטענתה מתבססת על השערות ועדויות שמיעה. לדבריה, את שתי הדירות רכשה באמצעות עזרה מהמשפחה ומשכנתאות שהיא משלמת עד היום.
היא הדגישה כי התגרשה מהחייב לפני 20 שנה משום שגילתה שהוא משתמש בסמים, אינו אמין ולא עובד. היא אישרה ש-5 שנים אחרי הפרידה הם ניסו לחזור והביאו עוד ילד אבל הניסיון לא צלח. כיום, לטענתה, היא מאפשרת לחייב ללון אצלה מדי פעם כדי שיהיה עם הילדים אבל אין ביניהם מערכת יחסים זוגית. היא אף הדגישה כי מעולם לא היה ביניהם שיתוף רכושי.
החייב אף הוא הכחיש כל קשר לדירות או לגרושתו למעט סביב הילדים וציין כי הוא גר רוב הזמן אצל אחותו או אצל נשים אחרות.
אין שום ראיה לזוגיות
השופטת רבקה איזנברג קבעה כי הנאמן והנושים לא עמדו בנטל הכבד שמוטל עליהם כדי להוכיח את טענותיהם. היא ציינה כי אמנם שוכנעה שהחייב ישן מדי פעם אצל גרושתו ואף התגורר אצלה תקופות מסוימות אבל מכאן ועד לקביעה שהגירושים היו פיקטיביים ויש לו זכויות בדירה הדרך רחוקה.
השופטת הדגישה כי הזכויות בדירה הזו ובדירה הקודמת נרשמו על שם הגרושה ונרכשו אחרי הגירושים. לא מדובר בנכסים שהיו אי-פעם בבעלות משותפת שהחייב העביר לה למטרת הברחה. למעשה, לחייב ולגרושתו מעולם לא היה רכוש משותף כלשהו.
השופטת הוסיפה כי לא מצאה סיבה שלא לתת אמון בגרסת האישה לגבי הסיבות שהובילו לגירושים מה גם שטענתה כי החייב לא עבד נתמכה גם בדו"ח הנאמן.
כמו כן קבעה השופטת כי לא הוכח שהחייב עזר במימון הדירה והטענה לגבי הפיצויים שקיבל הייתה סתמית ולא גובתה בכל ראיה לגבי הסכום או המועד ששולמו לו.
לפיכך התביעה נדחתה והנאמן חויב לשלם לגרושתו של החייב הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 4,500 שקלים מתוך קופת הנושים.
עו"ד שמעון עטיאס
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.