לפסק הדין בעניין נ.ש. ואח' נ' מצלאוי חברה לבנין בע"מ
אם ובת שהבניין בו התגוררו נהרס במסגרת פרויקט פינוי-בינוי, טענו כי הן חזרו בהן מהסכמתן לפרוייקט, ודרשו מהקבלן פיצוי של 2.5 מליון ש"ח. בית המשפט קבע כי ההריסה אכן בוצעה שלא כדין אך פסק לדיירות פיצוי נמוך בהרבה מזה שדרשו נוכח התנהלותן העיקשת וחסרת תום הלב.
התובעות - אם ובתה שהתגוררו בדירה שבבעלותן בקרית אונו חתמו על הסכם פינוי בינוי עם חברה קבלנית, אך כארבעה חודשים לאחר החתימה הודיעו כי הן חוזרות מהסכמתן, כאשר לטענתן ההסכם עליו חתמו היה טיוטה בלבד. למרות זאת, החברה הקבלנית הרסה את הבניין הישן והקימה על חורבותיו בניין חדש, שם הוקצתה לתובעות דירה חלופית, אולם עד היום הן מסרבות להתגורר בה.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בת"א נגד החברה הקבלנית, דרשו התובעות פיצוי של 2,500,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו להן לטענתן, בהריסת הדירה שלא כדין נוכח סירובן. לטענתן, הסיגה החברה הקבלנית גבול, הטעתה אותן, גרמה לאבדן מיטלטלין יקר ערך ומנעה מהן קבלת פיצוי הולם, שוויוני וראוי עבור זכויותיהן בדירה, וכן גרמה להן כאב, סבל ועגמת נפש.
החברה הקבלנית טענה מנגד, כי התובעות חתמו על ההסכם אך ניסו לחזור בהן שלא כדין על מנת לסחוט ממנה סכומי כסף אדירים בסך מליוני דולרים תמורת הסכמתן. החברה אישרה זכאות התובעות ל 24 חודשי שכירות בגין התקופה בה בוצע הפרויקט, וכי הדירה החדשה עומדת לרשותן.
סחטנות אינה מצדיקה הריסה
השופטת תמר אברהמי קבעה, כי החברה הקבלנית אכן הרסה את הבניין שלא כדין, וזאת מאחר ולא חתמה על ההסכם עליו חתמו התובעות טרם חזרו בהן, ומשכך, הרי שלא היה זה חוזה גמור אלא הצעה בלבד. עוד נקבע, כי על אף שהחברה הייתה מודעת לסירוב התובעות ולהתנגדותן לפרויקט, המשיכה בתכניתה, ולפיכך, הרסה את הבניין שלא כדין. השופטת הוסיפה כי גם אם נכונה טענת החברה בדבר ניסיונן של התובעות לסחוט כספים, הרי שאין בכך משום היתר לבצע מהלך שהדין לא מתיר.
עם זאת, לעניין הנזק נקבע, כי עדויות התובעות היו לא ברורות ורצופות סתירות, וכי כלל לא הוכיחו את מרבית הנזקים להן טענו. כך למשל, לא ברור מהו אותו פיצוי 'הולם וראוי' או 'שוויוני' אותו ביקשו מבלי להוכיח נזקים קונקרטיים, תוך התמדה עיקשת על דרישות בלתי הגיוניות כמו השבת המציאות לאחור, קבלת הדירה הישנה והכנסת מנהל החברה לכלא.
עוד נפסק, כי התובעות לא פעלו להקטנת נזקן בכך שסירבו להצעות החברה ובהן קבלת הדירה החדשה או לחילופין רכישתה, ללא כל הסבר. לפיכך נפסק, כי הדיירות חטאו לעקרון הקטנת הנזק ויתירה מכך, אף פעלו במודע על מנת להקשות על החברה ועל שאר דיירי הבניין, ובכך התנהלותן חוטאת גם לעקרון תום הלב.
לפיכך נפסק, כי התובעות זכאיות לפיצוי בגין דמי שימוש - אותו פיצוי אשר הסכימה ממילא החברה הקבלנית להעביר להן, וכן לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להן, ובסך הכל ל- 165,074 ש"ח. עוד ציינה השופטת, כי נוכח התנהלותן חסרת תום הלב שקלה לחייב את התובעות בהוצאות אך לבסוף החליטה, כי כל צד ישא בהוצאותיו ולו משום שהריסת הבניין נעשתה בכל זאת, שלא כדין.
לפסק הדין בעניין נ.ש. ואח' נ' מצלאוי חברה לבנין בע"מ
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.