החברה הקבלנית הרסה את הבניין שלא כדין במסגרת 'פינוי בינוי' ותפצה

לפני תביעה כספית (על סך 2,500,000 ש"ח) כנגד קבלן של פרוייקט "פינוי-בינוי", בענין נזקים שנגרמו, לפי הטענה, עקב הריסה שלא כדין של דירה בבניין אשר על חורבותיו נבנה בנין חדש בפרוייקט.

כללי

1.         התובעות הן אם ובתה אשר היו בעלות זכויות בדירה בקרית אונו (להלן: " הדירה").

2.         על המתחם אשר בו נמצאה הדירה, בשכונת גני שאול בקרית אונו, חלה תכנית פינוי בינוי (להלן גם " הפרוייקט").

3.         הנתבעת, שהיא חברה קבלנית (ותכונה להלן לעתים גם " הקבלן"), זכתה במכרז לביצוע הפרוייקט.

4.         לצורך ביצוע פרוייקט פינוי בינוי, יש צורך בקבלת הסכמה של כל בעלי הזכויות בנכסים.

5.         במקרה שלפנינו חתמו התובעות תחילה (ביום 22.12.02) על הסכם פינוי בינוי אותו הן מכנות טיוטת הסכם, ולאחר מכן (במרץ 2003) חזרו בהן מהסכמתן.

התובעות קיבלו (ביום 25.3.03) אישור בכתב ממשרד עורכי הדין, אשר מי משותפיו החתים אותן על ההסכם (עמ' 14 ש' 17- 18 לפרוטוקול), כי הודעתן בדבר חזרה מהסכמה התקבלה וכי לא יעשה שימוש בהסכם שנחתם (נספח ד' לתצהירי התובעות).

6.         ביום 13.8.04 הרסה הנתבעת את הבניין אשר בו נכללה הדירה והיא טוענת בכתב ההגנה (בין השאר) כי היתה רשאית לבצע את ההריסה.

7.         ביום 4.7.05 הוגשה כנגד התובעות תביעה על ידי שאר דיירי הבנין, בשל סרוב התובעות להקים את הבנין מחדש (ההליך, שעבר מהמפקחת על רישום מקרקעין, אל בית משפט השלום, סומן בבית המשפט כת.א. 37608/05) (להלן: " ההליך הקודם").

הליך זה נמחק בינתיים (בפסק דין מיום 5.3.09) משהוברר כי בחלוף הזמן, כבר עומד בניין חדש במקומו של הבניין שנהרס.

8.         הבניין החדש אוכלס על ידי הדיירים הקודמים או חליפיהם וכן בדיירים חדשים. התובעות מיאנו וממאנות לקבל לחזקתן את הדירה שהוקצתה להן בבניין החדש ("דירה מס' 5") והגישו כנגד הנתבעת את התביעה הנוכחית, שהיא תביעה כספית בגבול סמכותו של בית משפט השלום.

תמצית טיעוני הצדדים בכתבי הטענות

9.         בכתב התביעה טוענות התובעות כי הנתבעת הרסה את דירתן במזיד, תוך נקיטת אלימות, איומים והפחדות והסבה להן נזקים בלתי הפיכים.

התובעות מפרטות בכתב התביעה את השתלשלות העניינים לפי נקודת ראותן החל מחתימתן, ביום 22.12.02 או בסמוך לכך, על המסמך אותו הן מכנות 'טיוטת הסכם פינוי בינוי'. בכלל זה מתארות התובעות את הדרך בה ביטלו את הסכמתן, את מה שהן מכנות "מסע שכנוע" ו"מסע דורסנות כוחני" כנגדן, פגישות שנערכו במשרדי הנתבעת בנוכחותו של יו"ר הנתבעת מר סמי מצלאוי, ותכתובות. התובעות טוענות כי נדהמו לגלות שהבנין והדירה נהרסו וכי הגישו בענין זה תלונה במשטרה.

10.       לשיטת התובעות, הנתבעת פעלה בניגוד לדין בהרסה את הבנין בלא היתר הריסה וללא הסכמת התובעות ובכלל זה בניגוד לדיני התכנון והבנייה, תוך הסגת גבול, הפרת חובה חקוקה, והטעיית התובעות בקיום משא ומתן בחוסר תום לב. התובעות מוסיפות וטוענות כי הנתבעת עשתה עושר שלא במשפט על חשבונן.

11.       במסגרת כתב התביעה עותרות התובעות לחייב את הנתבעת בגין נזק שנגרם להן "עקב מניעת הזכות לקבל פיצוי הולם וראוי" עבור זכויותיהן בדירה אילו הגיעו להסכמה עם הנתבעת ("כולל שווי הדירה שנהרסה"). כן דורשות התובעות פיצוי בגין מניעת הנאה והריסת ואבדן מטלטלין שהיו בדירה; תשלום בענין שימוש במקרקעין ממועד הריסת הבנין ועד להשלמת הבנייה; "השבת זכייה" של הנתבעת נוכח שימושה במקרקעין שלא כדין; ופיצוי בגין כאב, סבל ונזק נפשי שנגרם להן, לרבות עגמת נפש.

12.       הנתבעת מצידה דוחה את טענות התובעות מכל וכל, טוענת כי מדובר בדיירים שניסו לסחוט ממנה סכומי כסף דמיוניים ולחזור שלא כדין מהסכם חתום. בכתב ההגנה מפרטת הנתבעת את השתלשלות העניינים מנקודת ראותה ובכלל זה מתארת פגישה אשר במסגרתה דרשה ממנה המשפחה מיליוני דולרים (בנוסף לדירה) ורק לאחר שהתריאה בפני נציגי המשפחה כי תוזמן משטרה, עזבו אלה את המקום.

13.       הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעות פינו את הדירה בעצמן חודשים ארוכים טרם ההריסה, דוחה את הטענות בענין "מסע דורסנות" ו"מסע שכנוע" וסבורה כי מדובר במשפחה אשר במקום להעריך ולהוקיר את העובדה שהועמדה לרשותן דירה חדשה הגדולה ושווה פי כמה מהדירה המקורית, החליטה שהיא תוכל לנצל את מצבם של כל הדיירים ולדרוש כל אשר עולה על דעתה. הנתבעת כותבת כי משפחות בפרוייקט מתדפקות על דלתה בהכרת תודה לחברה ולמנהליה.