ביה"ד הרבני בחיפה הכריע לאחרונה בתביעתו של בעל, שביקש חלוקת זכויות שיוויונית, בטענה כי הכנסותיו לא דווחו אך הועברו לאישה. הדיינים לא השתכנעו וקבעו כי רוב הכספים שצברה האישה יישארו אצלה.
הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין בשנת 2003 ולא הביאו ילדים לעולם. האישה הייתה כבר גרושה עם ילדים (כיום בגירים) ואילו הבעל רווק.
לשאלות על חלוקת רכוש:
פורום דיני משפחה
הליכי הגירושין החלו בשנת 2013, כשהצדדים הגישו בקשה משותפת לאישור הסכם. אולם בדיון שנערך הבעל סירב לאשר את ההסכמות שהוצגו בפני בית הדין. הוא פתח תיק תביעה לגירושין וכרך אליה תביעה לחלוקת רכוש.
בשנת 2014 הם התגרשו, ובית הדין מינה רואה חשבון שיעריך את זכויות הצדדים. בחוות הדעת וכן בדיונים עצמם, התברר שהאיש – הוא התובע – לא צבר זכויות כלל, ואילו האישה-הנתבעת צברה זכויות רבות בזמן החיים המשותפים.
למרות זאת, התובע ביקש לאזן את הזכויות בצורה שוויונית. הוא טען, בין היתר, כי הפקיד בחשבון הנתבעת סכומים ניכרים – אלפי שקלים בחודש, בהמחאות ובמזומן – לצורך כלכלת הבית.
לטענתו, שניהם עבדו במהלך חייהם המשותפים וכל אחד תרם את חלקו לתא המשפחתי – היא בעבודה מסודרת במשרד החינוך והוא בעבודות מזדמנות בעיקר במכון מסג', שחלק מהכנסותיו לא דווח.
הוא הוסיף כי הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים לצרכי נוחות ולא מתוך כוונה להפרדה רכושית.
כלומר, לשיטתו, הצדדים חיו בשיתוף מלא, ולכן יש לאזן את כלל הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים באופן שווה בהתאם לחוק יחסי ממון.
מנגד, הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע מעולם לא נתן לה כספים ולא שילם בגין הוצאות.
לדבריה, במהלך חיי הנישואין היא גילתה שהוא מכור לסמים ואלכוהול, סובל מבעיות נפשיות, ניהל בית בושת ואף היה בכלא לתקופת מסוימת. היא אף טענה כי בשנת 2013 יזם את הגירושין לאחר שהכיר אישה אחרת.
טענתה המרכזית הייתה כי זהו המקרה החריג שבו ראוי לעשות חלוקה שאינה שוויונית, כפי שחוק יחסי ממון מאפשר, היות שהתובע לא היה שותף בנשיאת הנטל הכלכלי ואף לא תרם תרומה אחרת לתא המשפחתי.
לא תרם למאמץ
שלושת הדיינים, הרב מימון נהרי, הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט הסבירו שבענייני רכוש, הכלל הוא חלוקת נכסים בצורה שוויונית, אולם במקרים חריגים ניתן לסטות מחלוקה שיוויונית אם הדבר נראה צודק בנסיבות העניין.
ואכן, הדיינים הכריעו לטובת הנתבעת. הם בחנו את "המאמץ המשותף", וליתר דיוק, האם התובע תרם את חלקו למאמץ המשפחתי הכלכלי, וציינו כי התובע לא הביא אף ראייה להוכחת טענותיו.
הדיינים אף תהו אם התובע הרוויח אלפי שקלים, כיצד לא הצליח להביא הוכחה כלשהי שלפחות חלק מהם שימש לטובת התפקוד השוטף של הבית? "שמא ואולי נותבו הכנסות אלו למטרות אחרות מחוץ התא המשפחתי", ציינו הדיינים.
בסופו של דבר, הדיינים כתבו כי "אפשר לקבוע באופן קרוב לוודאי שהנתבע לא השתתף ותרם למאמץ הכלכלי של התא המשפחתי. ייתכן שלא נחטא לאמת אם נאמר, שהתובע חי על חשבון האישה – הנתבעת".
לפיכך, הוחלט לאזן את הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים באופן לא שוויוני. הדיינים קבעו שהנתבעת תעביר לתובע 20% מתוך כלל הזכויות המהוונות על פי חוות דעת רואה החשבון. התוצאה הייתה שהאישה נדרשה להעביר לבעלה-לשעבר כ-74,000 שקל (מתוך סך הזכויות שצברה – כ-367,000 שקל).
בעניין זה הדיינים הבהירו שלא מקובל לשלול לגמרי את הזכויות שנצברו במהלך חיי הנישואין, אפילו לצד שלא תרם למאמץ המשותף.
- ב"כ התובע: עו"ד הילה זיסמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד חלי רופא
* עורכת דין רויטל טלי מגל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין