מספר שנים אחרי שנישאו, חתמו בני זוג על הסכם ממון שאושר בבית המשפט. יותר מ-20 שנה אחר כך האישה טענה שמדובר בהסכם למראית עין, וביקשה חלק בארבעה נכסי נדל"ן שבהסכם. השופט לא השתכנע.
סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, השופט אלון גביזון, דחה בעיקרה את תביעתה של אישה נגד בן זוגה לשעבר, במסגרתה ביקשה לקבוע כי הסכם ממון עליו חתמו השניים – בטל ומבוטל.
טענתה המרכזית היתה כי בעלה אמר לה שמדובר בהסכם למראית עין שנחתם בשביל להניח את דעתו של אביו שקנה לו דירה, אולם השופט גביזון האמין לבעל, שטען כי ההסכם נועד להגן על נכסים שצבר לפני הנישואים, כולל הדירה שאביו עזר לו לרכוש.
השניים נישאו בשנות ה-80. לאיש היו אלה נישואים שניים, ולה נישואים ראשונים. ב-1992 הם חתמו על הסכם ממון שאושר על ידי ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. אורך ההסכם עמוד אחד, ובו הצהירו על הרכוש ששייך לכל אחד מהם. לאישה – מספר מכשירים וחפצים, כלי רכב שיירכש בעתיד ויירשם על שמה, ו-30,000 דולר מהכספים המשותפים.
לעומת זאת, רכושו של האיש כלל רכב וארבעה נכסי נד"לן: דירה, בית, משרד וחנות.
ב-2014 ו-2015 הם הגישו תביעות הדדיות בסוגויות שונות. אחת המחלוקות המרכזיות עסקה בתוקפו של הסכם הממון.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד מיכאל טאוסיג, טענה כי להסכם אין תוקף. לשיטתה האיש הטעה אותה לגבי תוכנו כשאמר שהוא נעשה רק על מנת להפיס את דעתו של אביו, ולכן לא חשבה שיש לו משמעות.
עוד היא טענה כי השניים שינו את ההסכם בהתנהגותם, בכל שלא נהגו לפיו.
מנגד, האיש טען באמצעות עו"ד דן מלכיאלי שההסכם תקף, שהרי נחתם ואושר על ידי בית המשפט, לאחר ששני הצדדים הצהירו שהבינו את משמעותו.
עוד נטען בין היתר כי טענות האישה סותרות זו את זו, שכן אי אפשר לטעון מצד אחד שההסכם נעשה למראית עין ומצד שני לטעון לביטולו בהתנהגות, שהרי אם נחתם למראית עין הוא מלכתחילה אינו מחייב ואין צורך לשנותו.
האישה היתה שותפה להסכם
השופט אלון גביזון הזכיר שישנה חשיבות רבה לכך שהצדדים הצהירו בפני שופט מחוזי ששניהם מבינים את ההסכם ואת משמעותו.
על כך הוא הוסיף כי אין להתעלם מזה שהאישה "נזכרה" לטעון טענותיה ביחס להסכם רק בחלוף 22 שנה מאישורו.
בהמשך הפנה השופט לכך שההסכם תוקן בכתב יד לבקשת האישה, כאשר הסכום שתקבל הוגדל מ-20,000 דולר ל-30,000 דולר. "ברי, אפוא, כי האישה היתה שותפה להסכם, הבינה את תוכנו ומשמעותו ואף עמדה על זכותה לערוך בו תיקונים לטובתה," כתב.
בהמשך השופט קיבל את טענת הסתירה שעליה הצביע בא כוח הנתבע, ובנוסף הבהיר כי העובדה שבמרוצת השנים הצדדים רכשו שתי דירות שאותן רשמו על שם שניהם וגם ניהלו חשבון בנק משותף לא מלמדת על רצון לבטל את ההסכם אלא דווקא מחזקת אותו. זאת משום שבניגוד לנכסים שצוינו בהסכם, את הנכסים שרכשו יחד במהלך חייהם המשותפים הם ראו כמשותפים.
בסיכומו של דבר נקבע בין היתר כי ארבעת הנכסים שצוינו בהסכם הממון שייכים לאיש בלבד. עם זאת, לגבי שניים מהם נקבע כי האישה תהיה זכאית למחצית משווי ההשבחות שנובעות משיפוצים או תוספות בנייה שנעשו בתקופת השיתוף.
- ב"כ התובעת (והנתבעת שכנגד): עו"ד מיכאל טאוסיג
- ב"כ הנתבע (והתובע שכנגד): עו"ד דן מלכיאלי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין