בכתבי אישום שמוגשים בגין עבירות מס נוהגת רשות המיסים לציין את גובה ההכנסה שהנישום העלים ולא את סכום המס שלא שילם. במקרים רבים, פרקטיקה זו מעוותת את התמונה המוצגת בפני בית המשפט וגוררת עונשים בלתי פרופורציונאליים.
סעיף 220 לפקודת מס הכנסה קובע כי אדם שלא דיווח על הכנסה חייבת במס מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס דינו מאסר שבע שנים. מדובר בסעיף הפלילי החמור ביותר בפקודה, שמכוחו מורשע אדם בעבירה מסוג פשע – הגבוהה ביותר בסולם העבירות הפליליות.
בכתבי אישום המוגשים לפי סעיף זה נוהגת רשות המיסים בכלל לא לציין את גובה המס שהנאשם גרע בפועל מקופת המדינה. תחת זאת, הפרקטיקה הנוהגת היא להגיש כתבי אישום המתייחסים לגובה מחזור ההכנסות של הנאשם שהושמטו ולא דווחו כדין. בנסיבות אלה, סכום המס שאותו הנאשם לא שילם בפועל אינו ידוע לבית המשפט.
"העלמת מיליוני שקלים". האמנם?
מובן שאותו סכום בומבסטי המצוין בכתב האישום, המתייחס כאמור לסכום ההכנסה הלא מדווחת, לעולם יהיה גבוה בהרבה מסכום המס שלא שולם בפועל. זאת, כשהסכום האחרון הוא המדד האמיתי לבחינת חומרת העבירה.
יתרה מכך, התנהלות זו עלולה להביא למצבים אבסורדיים. שוו בנפשכם מקרה בו נאשם נמנע מלדווח על הכנסה בסך מיליוני שקלים כמצוין בכתב האישום. דא עקא, שבאותה שנת מס הוצאותיו היו גדולות מהכנסותיו. במקרה זה, לא רק ש"בשורה התחתונה" הוא אינו חייב בתשלום מס (שחל רק על רווחים), אלא שייתכן שהמדינה היא זו שחייבת לו החזרי מס (אם הוא שילם מקדמות).
למה הדבר דומה? לשני נהגי רכב שעברו את הרמזור באור אדום. בעוד האחד עבר את הרמזור והמשיך בנסיעתו, פגע השני בהולך רגל והרגו. בניתוח פשטני, לשיטתה של רשות המסים יש להאשים את שני הנהגים בהריגה.
מובן כי תוצאה זו חותרת תחת היסודות הבסיסיים ביותר של שיטת המשפט. לא יתכן כי דינו של מי שהעלים הכנסה וחב במס בגינה יהיה כדינו של מי שהעלים הכנסה ולא חב במס בגינה. ויודגש, סעיף 220 האמור מתייחס במפורש, שחור על גבי לבן, לכוונה להתחמק ממס ולא לכוונה להשמיט הכנסות.
עונש לא פרופורציונלי
הפרקטיקה המתוארת לעיל משפיעה באופן ישיר ומהותי על העונש שמושת על הנאשם בסופו של ההליך. כך, בעוד שכוונת המחוקק הייתה להעניש את הנאשם על-פי גובה המס שהעלים, הדרך בה מנוסח כתב האישום מביאה לכך שבמרבית המקרים, העונש המושת עליו ייגזר מהיקף העלמת ההכנסה ולא מהיקף המס שנגרע מהקופה הציבורית.
חריג למציאות מטרידה זו ניתן למצוא בפסק דין שפורסם באחרונה על ידי בית משפט השלום בעכו. בהליך זה הוגש נגד הנאשם, שיוצג על ידי הח"מ, כתב אישום חמור בגין העלמת הכנסות של כ-7 מיליוני שקלים. הפרקליטות דרשה לגזור על הנאשם 24-48 חודשי מאסר בפועל.
במקרה זה בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה כי יש להבחין בין גובה ההכנסה הלא מדווחת לבין חוב המס בפועל שעמד על 330,000 שקל בלבד. על בסיס אבחנה זו השופט קבע כי על הנאשם יוטלו 6 חודשי עבודות שרות בלבד וקנס, ללא מאסר בפועל.
נדמה כי בכתבי האישום הרבים שהיא מגישה, רשות המיסים מטשטשת בכוונה את ההבדל בין הכנסה לא מדווחת לבין סכום המס שלא שולם בפועל כתוצאה מאי הדיווח. בשל כך, יש חשיבות רבה לכך שעורך הדין שמייצג את הנאשם יצביע על ההבדל הקרדינלי בין שני הסכומים על מנת שבפני בית המשפט תוצג תמונת המציאות האמיתית.
* עורך דין אליהו סרור הוא בוגר רשות המיסים וכיום שותף במשרד עורכי הדין סרור-בן הרוש
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין