ביהמ"ש המחוזי דחה ערעורה של אם על החלטת בימ"ש לענייני משפחה להעביר זמנית את המשמורת לידי האב, "מתוך חרדה אמיתית לשלומם של הילדים".
הזוג התחתן ב-2001 והתגרש ב-2010. שני ילדיהם – כיום ילד בן 13 וילדה בת 12 – נותרו במשמרת האם מאז שהתגרשו.
לפני כחצי שנה הגיש האב תביעה לבימ"ש לענייני משפחה להעברת משמורת הילדים אליו, ובה ביקש להוציא את הילדים מבית אמם ובן זוגה – "בית בו מתעללים בילדים על בסיס יומי".
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו ל: פורום דיני משפחה של אתר פסקדין
הוא טען כי בחודשים האחרונים התברר לו שהילדים מצויים במצוקה נפשית וחיים בהשפלה ובפחד, כיוון שאמם ובן זוגה מתנהגים כלפיהם באלימות פיזית ומילולית, מענישים, צועקים ומעליבים אותם, לטענתו.
כשבוע לאחר הגשת התביעה, קיבל האב מסרון מבתו וחשכו עיניו. לדבריו, הוא גילה שהאם הכתה את בנו והגיש לביהמ"ש בקשה בהולה למשמורת זמנית, בטענה שהילדים נמצאים בסכנה ממשית. האב ביקש להורות על העברת המשמורת לידיו ולקבוע לאם הסדרי ראייה במרכז קשר.
האם הודתה שנהגה באלימות, אך טענה כי אלה היו "מספר מכות קלות ביותר". היא הכתה על חטא והתחרטה בכל ליבה, והסבירה שמדובר באירוע בודד והתנהלותה נבעה מחרדה ולחץ בלתי רגיל שמפעיל עליה האב, שלדבריה מסית את ילדיה נגדה באופן אינטנסיבי.
הוא אף טען שהאם משתמשת בסמים קלים וצירף מסרונים ותמונות שבתו צילמה, ואילו האם הודתה אך טענה שהפסיקה והסכימה להיבדק. במשך מספר חודשים, ביהמ"ש לא השתכנע שכדאי לבצע שינויים דרמטיים בחייהם של הילדים והחליט להמתין לבדיקת שירותי הרווחה.
אלא ששירותי הרווחה התמהמהו, ובאפריל 2015 ביהמ"ש הובאו הילדים בפני השופט י' שקד. לאחר שהשופט שמע אותם, הוא החליט להעבירם באופן זמני למשמורת האב ללא דיחוי ועד למתן החלטה אחרת, וציין כי החלטתו ניתנה מתוך "חרדה אמיתית לשלומם של הילדים".
על החלטה זו הגישה האם ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. היא טענה שההחלטה ניתנה ללא נימוק וללא תסקיר או חוות דעת מומחים, ושוב סיפרה על הסתה חמורה מצד האב.
לטענתה, ביהמ"ש היה צריך להימנע מלגרום לילדים טלטלות מיותרות, בטרם יברר את הסוגיה באופן מעמיק.
מקבץ של גורמים
השופט שאול שוחט בדק את תוכן עדותם של הילדים (שתכניה חסויים בפני הצדדים) דחה את ערעורה של האם, לאחר שהשתכנע כי ביהמ"ש לקח בחשבון את רצונם של הילדים, ופעל מתוך דאגה כנה לשלומם. השופט הסכים שאין מנוס מלהורות על העברת הילדים למשמורתו של האב, לפחות בשלב זה, עד שיתקבל תסקיר מקיף מרשויות הרווחה שמשום מה עדיין מתעכב.
השופט הצביע על כך שביהמ"ש לא "נחפז" כטענת המערערת, אלא הקשיב לצדדים באריכות, בחן את הראיות, קיים מספר דיונים במשך מספר חודשים, וקיבל החלטה זהירה ומחושבת.
השופט הבהיר כי החלטתו של ביהמ"ש, שהתרשם מהילדים באופן בלתי אמצעי, נבעה ממקבץ של גורמים שהעלו חשש לשלומם בגופני והנפשי של הילדים.
מאז שניתנה ההחלטה, האם לא פגשה את הילדים במרכז הקשר, ובעניין זה השופט הורה לביהמ"ש לענייני משפחה למצוא פתרון מתאים ליישום החלטתו כבר בשלב זה ובטרם יתקבל התסקיר המיוחל.
לא ניתן להתעלם מכך שברקע ההחלטה ניצב מחדל שירותי הרווחה, שבמשך חודשים ארוכים אינם מגישים את התסקיר. נוכח מציאות זו, מנסים בתי המשפט למצוא חלופות בדמות הפניית הצדדים ליחידת הסיוע וכן פגישה עם הקטינים (כפי שנעשה במקרה זה), אך מדובר באלטרנטיבות לא מספקות, ואין ספק שהמציאות הנוכחית גורמת לעתים לפגיעה חמורה בילדים וגם בהוריהם.
* עו"ד איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין