בהסכם שנחתם בשנה שעברה נקבע כי הבעל ירכוש את הדירה המשותפת תמורת 450,000 שקל. לימים האישה סירבה לקבל את הכסף, בטענה שבינתיים שווי הדירה עלה משמעותית. ביה"ד לא תמך בה: העלייה במחירי הדיור הייתה צפויה.
הסכם הגירושין אושר לפני שנה בבית הדין הרבני בפתח תקווה, ובמסגרתו הוסכם בין היתר שהבעל ירכוש את חלקה של האישה בדירה המשותפת תמורת 450,000 שקל. הבעל (שבינתיים הפך לגרוש) הצליח לגייס את הכספים מספר חודשים לאחר מכן, אלא שאז גרושתו הודיעה לו שאיחר את המועד.
לפני חודשיים פנה הבעל לבית הדין הרבני וביקש לחייב את האישה לכבד את הסכם הגירושין, שכן כלל לא נקבע בו תאריך יעד לתשלום. הוא הוסיף שאם האישה הייתה מעוניינת לבטל את ההסכם היה עליה לפנות לבית הדין. משלא עשתה זאת – עליה לעמוד בהתחייבויותיה.
האישה טענה להגנתה שבזמן שבעלה לשעבר ניסה לארגן את הכסף ערך הדירה עלה לפחות ב-20%, כך שהשומה שנערכה במועד החתימה על ההסכם כבר לא רלוונטית, ובאופן כללי לא הייתה נכונה מלכתחילה.
לטענתה, היא חתמה על ההסכם בידיעה שתקבל את הכסף בסמוך לחתימה והסתמכה עליו לצורך רכישת דירה חלופית. כעת, לנוכח עליית מחירי הנדל"ן לא יהיה לה מספיק כסף לרכוש דירה בסכום הזה. האישה אף הסבירה כי החליטה להמתין עם הפנייה לבית הדין בעצת עסקנים בקהילה אליה היא משתייכת, שניסו לעזור לה מחוץ לערכאות.
המחירים יכלו גם לרדת
אב בית הדין הרב יגאל לרר והדיינים הרב מנחם האגר והרב דוד בר שלטון קבעו כי ההסכם לא נוקב בתאריך תשלום מוגדר. כלומר, אכיפת ההסכם לא הותנתה במועדי תשלום.
הדיינים הסבירו כי לאישה היו שתי אפשרויות למנוע את המצב הנוכחי במועד החתימה על הסכם ובהתחשב בכך שהעלייה במחירי הנדל"ן הייתה צפויה: האחת, לתחום את זמן התשלום, והשנייה לקבוע שהסכום ייקבע בהתאם לשווי הזכויות ביום התשלום. משלא עשתה זאת, האישה הסכימה למכור את זכויותיה לפי שוויין המוערך במועד החתימה.
הדיינים הוסיפו כי קיבלו את הרושם שהסכום המסוים נקבע ללא קשר לשווי הדירה ביום התשלום, אלא מתוך ידיעה שיש סיכוי ששווי הדירה יכול לעלות או לרדת. בתוך כך הדגישו כי האישה הייתה מיוצגת לאורך ניהול המשא ומתן על ההסכם ולכן יש לצאת מנקודת הנחה שהבינה היטב את משמעותו.
בנוסף, הדיינים לא קיבלו את גרסת האישה כאילו נזקקה לכסף כדי לרכוש דירה חלופית, שכן 450 אלף שקל לא היו מספיקים לה לרכישת דירה גם בזמן חתימת ההסכם. למעשה, הדיינים סברו כי היה לאישה נוח לשבת בשקט ולגור בינתיים בדירה המשותפת תמורת שכירות זולה, ולכן גם לא האיצה בבעל להעביר לה את הכספים.
לבסוף, הדיינים קבעו כי מאחר שהתמורה לא הותנתה בזמן או בשינוי בשווי הזכויות בדירה, מעלה או מטה, על האישה לעמוד בהתחייבותה, לקחת מבעלה לשעבר את הכסף ולהעביר לו את הזכויות בדירה.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המבקש: עו"ד צמח גרין
- ב"כ המשיבה: עו"ד אריה לייב גרליץ
* עורכת דין צהלה הלוי עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
לעורך דין דיני מקרקעין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין