השופטת הדסה נאור זיכתה אדם שהואשם בכך שאיים על גרושתו ותקף אותה. השופטת מצאה סתירות בין עדות המתלוננת לבין גרסתה בחקירת המשטרה. בנוסף, אמה של המתלוננת רק הגבירה את הספק.
השניים התגרשו לפני יותר מארבע שנים. האישה קיבלה משמורת על בתם ובנם, שבזמן האירועים הנטענים היו בני 8 ו-3, ולבעל לשעבר נקבעו הסדרי ראייה.
לשאלות על הדין הפלילי:
פורום משפט פלילי של אתר פסקדין
כתב האישום, שהוגש על ידי הפרקליטות בבימ"ש השלום בתל-אביב, עסק בשני אירועים שהתרחשו חודשים ספורים אחרי הגירושין, במסגרתם האיש הואשם בתקיפה ובאיומים.
על פי כתב האישום באירוע הראשון, שהתרחש בנובמבר 2011, הנאשם הגיע עם בנם לבית גרושתו. כששאלה אותו למה הילד בוכה, הנאשם דחף עליה את הדלת בכח ואמר לה "שיפרק אותה, וישלח אליה אנשים ושימצאו אותה בחולות של גולדה".
כשלושה חודשים לאחר מכן, התקשר הנאשם אל המתלוננת, ובין השניים פרץ וויכוח בעניין המשמורת. בשלב מסוים, הנאשם לכאורה אמר לה: "אם את תעשי לי בעיות אני אעשה לך קבר, אני אגיע אליך ואני אהפוך לך את הבית".
הנאשם הודה שהיה מפגש בינו לבין גרושתו באותו מועד ואף סיפר כי היה נסער, אך הכחיש נמרצות תקיפה או איומים מצדו. לטענתו, מאחר שילדיו התנהגו אליו בזלזול, הוא רק אמר לגרושתו שעליה "להקפיד על התנהגות הילדים", וכמובן שלא תקף אותה.
את האירוע השני – שיחת הטלפון – הנאשם הכחיש כשנחקר במשטרה, ואילו בבית המשפט טען שאינו זוכר.
בחקירת המשטרה, המתלוננת סיפרה שהנאשם "תקף אותה, דחף אותה ואיים עליה". אלא שבבית המשפט, היא הוסיפה פרט לסיפור, וטענה כי הנאשם בעט בדלת (שהייתה נעולה), שבר את המנעול, ואז נכנס ודחף אותה.
העדה השלישית במשפט הייתה אמה של המתלוננת. האם "שכחה" לספר שהנאשם דחף את בתה ונזכרה בכך רק לאחר שהפרקליטות ביקשה ממנה לספר שוב מה קרה מרגע שהמתלוננת שאלה את הנאשם מדוע הילד בוכה.
לאחר שנזכרה, ובשונה מבתה, האם סיפרה שהנאשם דחף את בתה אתה חזק מאד כך שכמעט נפלה. עם זאת, היא לא הזכירה את העובדה שהנאשם שבר את המנעול.
"גרסאות סותרות ומבולבלות"
השופטת הדסה נאור התרשמה שהמתלוננת לא עקבית. בעדותה בבית המשפט "שניתנה בחוסר רצון בולט", רק לאחר שזיכרונה רוענן מהודעתה במשטרה, היא חזרה על גרסתה המקורית, אך מצד שני דבקה בגרסתה שהנאשם שבר את המנעול. לגבי אופן הדחיפה השיבה "אני לא זוכרת איך, אבל הוא דחף אותי".
"משלא ניתן לסמוך על אמינות גרסת המתלוננת, שמסרה גרסאות סותרות ומבולבלות על אירועי אותו יום וכשלא הייתה בפיה גרסה סדורה אחת עליה ניתן לבסס תשתית ראייתית, כשגם גרסת האם אינה מתיישבת עם גרסת המתלוננת לגבי נסיבות האירוע," לא ניתן לבסס הרשעה בפלילים על סמך עדותה, כתבה השופטת.
גם בנוגע לאישום השני השופטת לא השתכנעה. מדובר בעדות יחידה של מתלוננת שכלל לא זכרה את האירוע, ולמעשה הסתמכה בעדותה בבית המשפט על הדברים שמסרה במשטרה, ושוב רק לאחר שרעננו את זיכרונה לבקשתה, היא "נזכרה" באירועים.
כמו כן, ציינה השופטת, מצד אחד האישה תיארה את עצמה כ"אישה מוכה כבר 15 שנה", ומצד שני לא הצליחה להיזכר באף אירוע נוסף.
לכן, בסיכומו של דבר השופטת זיכתה את הנאשם מכל המיוחס לו.
- ב"כ המאשימה: עו"ד גבריאל דניאל
- ב"כ הנאשם: עו"ד עופר אשכנזי
* עו"ד זיו קדוש עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין