לפסק הדין בעניין ד.ש. נ' ח.ש.
מאת: עו"ד מגי הלפרין
בלב כבד, פסק בית המשפט לענייני משפחה, כי בעל שביקש להתגרש מאשתו, יזכה בירושתה. האישה התאבדה לאחר שעזב אותה. ביהמ"ש קרא לתקן את חוק הירושה במקרים בהם הוראות החוק סותרות את חוש הצדק הטבעי.
ראשיתו של הסיפור העצוב בפרידת בני הזוג, להם שלושה ילדים, לאחר שהבעל הודיע לאשתו הרופאה כי הוא עוזב אותה ועובר לגור ברומניה.
נסיונות האישה, שבורת הלב, להשיבו לחיקה העלו חרס, אז החל מצבה הנפשי להתדרדר. היא חדלה לאכול ולשתות והודיעה כי תתאבד אם לא תוכל לחיות שוב עם אהובה.
הגבר סירב לחזור לארץ, וכך באוקטובר 2010, האישה הזריקה לעצמה כמות גדולה של אינסולין דמה, ולאחר פחות מחודש, הלכה לבית עולמה.
בעקבות מותה, פנה בנה של המנוחה לרשם לענייני ירושה וביקש להוציא צו לירושת אמו. בבקשתו, הוא ציין כי אמנם אמו היתה נשואה בזמן מותה, אולם לא היה לה בן זוג מאחר שבעלה נטש אותה לטובת אישה אחרת.
בעלה של המנוחה קם מייד על רגליו האחוריות וביקש להגן על זכויותיו בירושת אשתו - הוא הגיש התנגדות לצו הירושה שהגיש בנו.
בדיון, שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, טען הבן בכל תוקף כי בזמן פטירת אמו, לא היה לה בן זוג שכן אביו נטש אותה. הבן הדגיש, כי שברון הלב שנגרם לה בעקבות זאת, הוא שהביא אותה לשים קץ לחייה.
לטענתו, האב הפר את הסכם הנישואים עם אמו בחוסר תום לב, וביקש להחיל את דרישת תום הלב גם על דיני הירושה.
הבן תקף את אביו על כך שויתר על אמו וביקש מבית המשפט לעשות צדק ולקבוע כי האב, שגרם למות אמו, לא יוכל ליהנות מפרי עוולתו.
מנגד, טען האב, כי על פי חוק הירושה, רק כאשר אדם מורשע בגרימת המוות ניתן לשלול את ירושתו. מקרה זה אינו עונה על דרישת החוק- הוא לא רצה במות אשתו המנוחה ומעולם לא נטען כי גרם למותה. לדבריו, החלטת המנוחה לסיים את חייה לא הייתה ביוזמתו או בשליטתו.
החוק לא מתייחס למצב של פרידה
השופטת אסתר שטיין קבעה כי ניתוק שנוצר בין בני זוג נשואים אינו מספיק כדי לשלול את זכאות הבעל לרשת את המנוחה. חוק הירושה אינו מתייחס לסיטואציה שבה בני הזוג נשואים אך פרודים.
השופטת ציינה, כי בקודקס שנחקק בימים אלו ממש, יזכו סיטואציות מעין אלו למענה. בין היתר, באמצעות חקיקת מונח חדש: 'פרוד'. עםע זאת, כל עוד לא נכנס הקודקס לתוקף, לא ניתן להסתמך עליו. לפיכך, לא נותר אלא לקבוע כי למנוחה היה בן זוג בשעת פטירתה.
לא חפץ במותה
על פי החוק הנוכחי, המשיכה השופטת, רק אילו היה הנתבע מורשע בסיוע להתאבדות, ניתן היה לדון בפסלותו מלרשת את אשתו.
במקרה זה, פסקה השופטת, לא התנהגות הנתבע היא שהביאה את המנוחה להתאבד ובשום אופן לא ניתן לומר כי רצה במותה.
"המנוחה לא הותירה אחריה צוואה- רצונה באשר לחלוקת עזבונה לא נשמע, על כן במקרה שלפנינו מדובר בירושה על פי דין ובית המשפט כבול להוראות הדין" כתבה השופטת. לסיום, היא קראה לתיקון חוק הירושה באופן שיימנעו מקרים כגון זה, בהם אין הלימה בין חוש הצדק הטבעי והוראות החוק.
לבסוף חויב התובע, הבן, לשלם לאביו הוצאות משפט של 7,000 שקל.
המקרה המצער המפורט בפסק הדין, מדגיש את החשיבות הרבה בעריכת צוואה, שכן, אילו הייתה האשה מותירה אחריה צוואה, הרי שהבעל שנטש אותה, לא יכול היה לטעון לזכויות בעזבונה.
לפסק הדין בעניין ד.ש. נ' ח.ש.
• הכותבת הינה עורכת דין העוסקת בתחום המשפחה והירושה.
• המידע המוצג הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psaddin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.