האחיינית נגד החברים: מי יזכה בירושת הרווק עתיר הנכסים?

ביהמ"ש דחה את גרסת האחיינית לפיה דודה סבל מהפרעה נפשית שמנעה ממנו לצוות את נכסיו לחבריו הוותיקים. הצוואה לטובתם תקוים

רווק ללא ילדים שערך צוואות שונות בהפרש של שנתיים הלך לעולמו. בעוד שהצוואה המוקדמת הקנתה את דירותיו וחנותו לאחייניתו, הזוכים הבלעדיים בצוואה המאוחרת היו חבריו מזה 30 שנה. לאחר מותו הגישו האחיינית והחברים הליכים הדדיים לקיום הצוואות. השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הכריע שיש לקיים את הצוואה לטובת החברים, והשית על האחיינית הוצאות גבוהות.

הסיפור מתחיל במאי 2011 אז נערכה הצוואה הראשונה לטובת האחיינית (המתנגדת). במסגרת הצוואה העניק לה המנוח את זכויותיו בדירות ובחנות שבבעלותו. באוגוסט 2013 עשה המנוח סיבוב פרסה, וערך צוואה חדשה לטובת החברים (המבקשים) תוך נישול האחיינית מירושתו. באותה תקופה היה המנוח מאושפז ב"איכילוב". כעבור כשמונה שנים הוא נפטר ומכאן ההליכים שנפתחו בעניין צוואותיו.

לטענת האחיינית דודה סבל לפני מותו מבעיות נפשיות שבגינן היה מטופל במחלקה לבריאות הנפש ב"אברבנאל" ובמחלקה הפסיכיאטרית ב"איכילוב". כמו כן, הוא התנהג באופן מוזר כשהתחיל לאגור חפצים וזבל מהרחוב, ודיבר לא לעניין.

לגרסת האחיינית, המנוח היה מאושפז ביום עריכת הצוואה המאוחרת, כך שלא ייתכן שנסע למשרד עורך דין על מנת לחתום על הצוואה. בנוסף, טענה המתנגדת, לא הוכח שהמבקשים – אותם הכירה לראשונה בהלוויית המנוח – הם אכן חבריו. לטענתה, תמונות שצירפו המבקשים בהן הם מצולמים עם המנוח, צולמו כולן באותה שנה בסמוך לעריכת הצוואה, ואין תמונות שלהם משנים קודמות.

בנסיבות אלה ביקשה האחיינית לפסול את הצוואה המאוחרת ולקיים את הצוואה המוקדמת.

מנגד טענו החברים כי המנוח היה צלול בעת עריכת הצוואה לטובתם. הם הסבירו שהמנוח הסתכסך בערוב ימיו עם בני משפחתו וכי המתנגדת – שהייתה חלק מאותו "מחנה עוין" – אינה צריכה להימנות על יורשיו. החברים טענו כי על רקע סלידת המנוח ממשפחתו, טבעי שהוא יעדיף לצוות את רכושו להם ולא לאחיינית.

אחותו זרקה אותו מהבית

השופט שני קבע שגרסת האחיינית לפיה המנוח סבל מבעיות נפשיות במועד עריכת הצוואה המאוחרת לא הוכחה. כך, מתיעוד רפואי מאותה תקופה עולה שהמנוח אושפז לצורך ניתוח באצבע רגלו השמאלית, כאשר הליקוי הוגדר כ"מחלה אורטופדית טהורה". לדברי השופט, אין במסמכים הרפואיים עדות כלשהי לפגיעה במצבו הקוגניטיבי של המנוח.

בתוך כך השופט מתח ביקורת על טענת האחיינית לפיה דודה אושפז על רקע מחלה נפשית. מסתבר שב"אברבנאל" בכלל לא הכירו את המנוח. "מצער כי נטען שהמנוח היה מאושפז בבית החולים אברבנאל ללא שיש לכך ביסוס", כתב השופט.

הוא הוסיף ששינוי צוואתו של המנוח מוסבר על רקע דרישת אחותו – דודתה של המתנגדת – לפנות את דירתו בשנת 2012. לדברי השופט, כאשר יש גורם המאיים על המנוח בפינוי חפציו בניגוד לרצונו, וכאשר המתנגדת שייכת לאותו "מחנה" שמעוניין בפינויו, טבעי שהמנוח יחשב מסלול מחדש בנוגע לזהות הזוכה על פי צוואתו.

סוגיה נוספת אליה התייחס השופט היא יכולתו הפיזית של המנוח לחתום על הצוואה המאוחרת. הוא הסביר שלמרות היותו מאושפז באותו יום, לא נרשמה בתיעוד הרפואי מגבלה כלשהי שמנעה ממנו לצאת מכותלי בית החולים ולנסוע לעורך דינו לצורך החתימה. השופט תהה אמנם על פשר הדחיפות שבדבר, אך נימק שאיננו יכולים לשים עצמנו במקום המנוח ולשקול את שיקוליו באותה העת.

לפיכך הכריע השופט כי יש לקיים את הצוואה לטובת החברים, וכי האחיינית תישא בהוצאותיהם בסך 60,000 שקל.

• ב"כ החברים: עו"ד גלעד ישעיהו
• ב"כ האחיינית: עו"ד רפאל רפאלוב ועו"ד יצחק הלוי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין