ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין י.ט.צ נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ בניהול מיוחד
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי אלמנה של פנסיונר לא תהיה זכאית לקצבת שארים אם לא גרה עמו ולא היתה סמוכה על שולחנו.
התובעת והמנוח נישאו בשנת 1966. בני הזוג נפרדו בשלב מסוים, אך לא התגרשו. סמוך לפטירתו, חיו השניים בדירות נפרדות.
לאחר מותו של הבעל, ביקשה התובעת מקרן הפנסיה של המנוח- מבטחים, את קצבת הפנסיה שלו, אולם הקרן סירבה בטענה שעל פי תקנון הקרן, אלמנת פנסיונר שזכאית לקבל את קצבתו, היא רק מי שגרה עמו טרם מותו. מאחר שהאלמנה חיה בנפרד, היא אינה זכאית לקבלה.
בתביעה שהגישה לאחר מותו נגד הקרן לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, היא טענה כי היא זכאית לקצבת שארים מאחר שהייתה נשואה למנוח למעלה מ-40 שנה וחלקה עמו את חייה גם לאחר פרישתו לפנסיה, למרות שלא התגוררו יחד. לטענתה, המנוח שילם לה מזונות מכח הסכם ממון שערכו ביניהם, למרות שעניין זה לא הוזכר בו במפורש.
מנגד טענה מבטחים, כי במסגרת הסכם יחסי הממון, לא חויב המנוח בתשלום מזונות לתובעת, ולא ניתן כל פסק דין כנגד המנוח אשר חייבו בתשלום זה, כדרישת התקנון האחיד של הקרן- לפיו כדי לבסס זכאות אלמנה לקצבה, עליה להוכיח מגורים משותפים עם המנוח או חיובו בתשלום מזונותיה. התשלום החודשי שקיבלה התובעת, כך נטען, נבע מזכויות אחרות ממערכת היחסים ביניהם ואינה מהווה תשלום מזונות.
לא גרתם יחד? איבדת את זכויותייך
השופטת רוית צדיק קבעה כי יש לבחון את זכויות התובעת לקצבת שארים, בהתאם לטיב הקשר בינה לבין המנוח לאורך השנים, ואין להעמיק במוקד הזכאות דווקא את הקשר של התובעת והמנוח בתקופה הסמוכה לסוף חייו.
עם זאת, קרן הפנסיה מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה אך ורק על פי הוראות תקנון קרן הפנסיה, ואינה רשאית ליתן זכויות העולות על הקבוע בתקנון ולהפלות בין מבוטחיה ואף אינה רשאית להעניק גמלה החורגת מתקנותיה, גם לו חפצה לעשות כן, שכן "חסד" לאחד בא על חשבון האחר.
לפיכך, יש לבחון האם התובעת עונה על דרישות התקנון, על פיהן, 'אלמנת פנסיונר' שזכאית לקצבתו היא מי שהתגוררה עמו תחת קורת גג אחת או לחילופין, זכאית למזונותיו.
מכיוון שהתובעת לא התגוררה עם המנוח טרם מותו, יש לבחון האם ניתן פסק דין שמחייב את המנוח בתשלום מזונותיה, אולם פסק דין כזה לא ניתן, והסכם הממון לא קבע דבר באשר למזונות, כאשר כטענת מבטחים, את חלקה בקצבת הפנסיה שלו, קיבלה בהיותה נשואה לו, מכח החוק.
מאחר ששני התנאים הללו אינם מתקיימים בענייננו, שכן הסכם הממון בין השניים לא זיכה את האלמנה במזונות, הרי שהיא אינה זכאית לקבלת קצבת השארים.
עו"ד שני ליבמן מגיבה: "גרסת התובעת בתיק דנן מבקשת לאחוז במקל בשני קצותיו. בקצה אחד מבקשת התובעת להכיר בהסכם ממון העוסק בהפרדה רכושית כהסכם מזונות לצורך ההכרה בזכאותה לקצבת השארים, בעוד בקצה השני, מבקשת התובעת להכיר בזכויותיה לקצבת שארים כחלק ממאמץ משותף בצבירת הנכסים המשותפים לאור חיי שנות הנישואים הארוכות."
"ההליכים בהם נקטה התובעת ערב פטירתו של המנוח כנגד המוסד לביטוח לאומי, היו לה רועץ והציפו את הסתירות הרבות בגרסתה כפי שנמסרה בבית המשפט הנכבד. אין ספק כי לאור הנתונים לא היה מנוס לבית המשפט הנכבד לקבוע כפי שקבע. עם זאת, ראוי ונכון יהיה כי בית המשפט הנכבד ייתן דעתו לנסיבות עזיבת התובעת את הבית שכן עולה כי הדבר היה הכרח ולא רצון וניתן היה לפרש אותן כך שיכנסו למסגרת התקנון האחיד. יתכן כי בנסיבות אחרות, בהן התובעת הייתה אמינה יותר ועקבית בגרסתה לאורך ככל ההליכים המקדמיים למשפט ועד המשפט היה פוסק בית המשפט הנכבד אחרת ועל כך נאמר "כל מעשה במחשבה תחילה"
לפסק הדין בעניין י.ט.צ נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ בניהול מיוחד
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.