הבן חתם על הסכם תיווך לרכישת בית באשדוד ומאוחר יותר הודיע שאינו מעוניין. לבסוף הוריו רכשו את הבית. הוא טען שאינו צריך לשלם למתווך, אך השופטת חייבה אותו בכ-60,000 שקל.
בית משפט השלום באשקלון קיבל באחרונה את תביעתו של מתווך נגד מי שהתקשר איתו בהסכם תיווך לרכישת "קוטג'" באשדוד, אף שבסופו של יום הבית נרכש על ידי אביו. לאחר ששמעה את הנתבע ועדיו, השופטת הבכירה סבין כהן קבעה כי הם לא הצליחו לסתור את זכאותו של התובע לדמי תיווך.
התובע – בעל משרד תיווך – פרסם את הבית למכירה, במחיר של 2.9 מיליון שקל. הנתבע התקשר עם מתווכת שעובדת אצל התובע והתעניין ברכישת הבית. בפגישה בין השניים הוא חתם על "טופס הזמנת שירותי תיווך", ולאחר מכן ראה את הנכס. בשלב זה המתווכת סיפרה לו שהנכס מצוי בהליכי כינוס נכסים, ומחירו מבוסס על הערכה של משרד התיווך.
במהלך השיחה שבין המתווכת ובין הנתבע, הנתבע טען שהוא מעוניין ברכישת הנכס עבור הוריו, ובשיחה נוספת סוכם שיתואם להוריו ביקור. אולם מאוחר יודע הודיע הנתבע שהוא אינו מעוניין ברכישת הנכס.
בהתמחרות שנערכה במשרד עורכי הדין כונסי הנכסים על הנכס, התובע והמתווכת גילו שבמקום נוכחים גם הוריו של הנתבע, שהציעו הצעה שבסופו של דבר זכתה, וכך הם רכשו את הנכס.
התובע, שדרש בתביעתו את דמי התיווך המוסכמים בשיעור של 1.5% מתמורת הנכס, טען כי בעת ההתקשרות בטופס הזמנת שירותי תיווך, הנתבע חתם על הסכמה מפורשת לפיה ישלם את דמי התיווך גם במקרה שבו הנכס נרכש על ידי מישהו מבני משפחתו.
עוד נטען בין כי התובע היה הגורם היעיל להתקשרות בעסקת הרכישה, כאשר הנתבע מעלים מעיניו את העובדה שניתנה בסופו של יום הצעה לרכישת הנכס על ידי הוריו.
הנתבע טען בין היתר כי ביקש לרכוש את הנכס עבורו ולא בשביל הוריו. לדבריו, בד בבד גם הוריו ביקשו לרכוש בית להשקעה ונושא זה עלה תוך כדי שיחה עם המתווכת, אך לטענתו הוא לא התבקש לסייע להם.
טענתו בהקשר זה היתה כי מדובר בצירוף מקרים, שכן אביו הכיר את הנכס מפרסומים בעיתון שנעשו על ידי כונס הנכסים, ופעל בנפרד לתת הצעה לכונס הנכסים.
הוכחה חותכת, כביכול
לאחר שניתחה תמלילי שיחה בין הנתבע לבין המתווכת מטעם התובע, השופטת כהן שוכנעה שהחל מהשיחה הראשונה, הנתבע הציג את רכישת הנכס כרכישה המיועדת להוריו.
השופטת הוסיפה כי בין היתר כי אביו של הנתבע ציין כי צילם את הפרסום כבר בתאריך פרסומו, עוד לפני שבנו פנה למשרד התיווך. השופטת הבהירה כי צילום זה כביכול מהווה הוכחה חותכת לטענת הנתבע, אלא שהנתבע בחר לצרף כראיה אך ורק את הצילום מהעיתון, ולא את צילום מסך הטלפון, ממנו ניתן יהיה ללמוד שהאב אכן צילם את העיתון באותו יום.
"העדרה של ראיה זו, שמהווה ראיה חותכת לטענת האב לעניין המועד שבו החל להתעניין בנכס, ללא כל קשר לפרסום על ידי המתווכת, יש בה כדי לפעול לחובת הנתבע, כך שהימנעותו מלצרפה יש בה כדי ללמד, כי היתה פועלת נגדו", הוסיפה השופטת.
בסיכומו של דבר, לאור העובדה שבחוזה אכן צוין כי הנתבע ישלם גם אם מישהו ממשפחתו ירכוש את הנכס, השופטת הורתה לו לשלם לתובע את דמי התיווך (56,160 שקל), בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
· ב"כ התובע: עו"ד דניאל שרז
· ב"כ הנתבע: עו"ד חנוך דרך ארליך
*עו"ד עומר עידו ממשרד עורכי הדין רוזן בסיס בן-גל עוסק ב- דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין