הנכדה טענה כי סבתה העבירה לה את דירתה במתנה אך התברר שמדובר היה בעסקת מכר והנכדה לא שילמה אפילו שקל. הנכס יחולק בין כלל היורשים
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור של אישה על פסק דין שקבע כי דירה שהייתה שייכת לסבתה ונרשמה על שמה שייכת לכלל היורשים. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאי פסק הדין שלפיהם הסבתא לא התכוונה להעניק את הדירה לנכדתה במתנה אלא ביקשה למכור לה אותה אך הנכדה לא קיימה את חלקה בעסקה ולא שילמה את התמורה.
הסבתא המנוחה גרה כדיירת מוגנת בדירה בתל אביב וב-2009 רכשה את הנכס תמורת 523,000 שקל.
באותה שנה חתמה הסבתא על הסכם למכירת הדירה לנכדתה (בתו של בנה המנוח) תמורת מיליון שקל.
בנובמבר 2010 חתמה המנוחה על תצהיר העברה ללא תמורה של הדירה לנכדתה. במקביל חתמה הנכדה באותו יום על כתב התחייבות המופנה למנוחה שבו הם התחייבו לשלם לה עבור הדירה סך של 350,000 שקל בתוך 4 חודשים.
הנכדה לא שילמה לסבתה דבר. הסבתא נפטרה ביולי 2011. כשמונה חודשים לאחר מכן העבירה הנכדה באמצעות תצהיר המתנה את הדירה על שמה וכמה חודשים לאחר מכן החליפה את המנעול ותפסה בה חזקה.
בנה של המנוחה (דודה של הנכדה) הגיש נגדה תביעה בה טען כי העברת הדירה על שמה נעשתה שלא כדין תחת מחטף ובגניבה לאור יום, שכן התמורה בגין הדירה לא שולמה.
הנכדה טענה כי סבתה העבירה לה את הדירה במתנה כי היא הייתה נכדתה הבכורה והאהובה. היא הוסיפה כי אינה זוכרת שחתמה על כתב ההתחייבות וגם אם חתמה עליו הוא בוטל לאחר מכן בהסכמת המנוחה.
בית המשפט קיבל את עמדת הדוד וקבע כי המנוחה מכרה לנכדה את הדירה אך האחרונה לא שילמה את התמורה ובכך הפרה את ההסכם. בנסיבות אלה נקבע שהנכס שייך לעיזבון.
הנכדה לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור. היא טענה בין היתר כי הסבתא לא חתמה על כתב ההתחייבות וגם לא דרשה בימי חייה את אכיפתו אלא רצתה להעניק לה את הדירה ללא תמורה.
הדוד והיורשים הנוספים טענו בתגובה כי טענו כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שהיא לא חתמה על הסכם המכר ואף לא על כתב ההתחייבות. עוד לטענתם, תצהירי המתנה נערכו רק משיקולי מיסוי והם לא מלמדים שהמנוחה התכוונה להעניק את הדירה למערערת ללא תמורה.
גרסה מתפתחת
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור. הוא כתב כי גרסתה של המערערת היתה מתפתחת ו"מתגלגלת" וזאת בנושאים המהווים חלק מרכזי מליבת המחלוקת.
הוא ציין כי העובדה שכתב ההתחייבות נחתם באותו יום שבו נחתמו תצהירי המתנה מלמדת כי תצהירי המתנה נחתמו רק על מנת לחסוך בתשלום מס ואולם מהותית, המערערת התחייבה לשלם תמורת הדירה סך של 350,000 שקל שהיא מעולם לא שילמה. בנסיבות אלה, ההסכם הופר על ידה הפרה יסודית.
כמו כן, העובדה שהמערערת לא פעלה להעברת הדירה על שמה בחיי המנוחה אלא פרצה לדירה "כגנב בלילה" כשנה ורבע לאחר פטירת הסבתא מלמדת שאף היא ידעה היטב שאין לה זכויות בדירה.
בנוסף, טענת המערערת שהיא היתה הנכדה המועדפת לא הוכחה כלל.
המערערת חויבה בהוצאות בסך 40,000 שקל.
השופטים שאול שוחט ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערערת: עו"ד רן רייכמן
- ב״כ הדוד: עו"ד עינבר לב
- ב״כ הנכדות: עו"ד טל אבנרי
עו״ד מיה רשל ארבל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין