מהנדס שהתפטר מעבודתו כמנהל פרויקטים בחברה למערכות מיזוג תבע תשלומים בגין זכויות סוציאליות. במקביל הגישה נגדו החברה תביעה על גניבת סודות מסחריים. בית הדין לעבודה קיבל את שתי התביעות באופן חלקי.
במשך כשמונה שנים שימש מהנדס מכונות כמנהל פרויקטים בחברה (המורכבת משתי חברות בבעלות אחת) שעוסקת בהתקנת מערכות מיזוג אוויר. ב-2011 הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באמצעות עוה"ד אייל לוי ועידו רזגור, בה טען כי משהיה עובד שכיר הוא זכאי לתשלומים בסך כולל של כ-830 אלף שקל בגין זכויות סוציאליות שונות.
לייעוץ בענייני עבודה:
פנה לעורך דין דיני עבודה
לדבריו, הוא היה עובד בכיר והמהנדס היחיד בחברה, היה לו משרד, הוא הוצג ללקוחות כעובד, הוקצה לו טלפון נייד, ובכל התקופה הוא לא סיפק שירותים למעסיקים אחרים. הוא הבהיר כי שכרו אמנם שולם כנגד חשבונית, אך כמשכורת חודשית ובסכום קבוע שאינו תלוי בפרויקטים.
לטענתו, הוא התפטר מעבודתו כתוצאה מסירובו של בעל החברה לשלם לו זכויות כעובד (להבדיל מעצמאי) למשך כל שנות עבודתו.
החברה הגישה תביעה נגדית באמצעות עו"ד ליאור להב ממשרד להב - כצנלסון בבימ"ש השלום בת"א נגד התובע ואחרים על הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט וגזל סוד מסחרי בסך כולל של 961,000 שקלים. בכתב התביעה נטען כי התובע פעל כחפרפרת מטעם החברה המתחרה, תוך שרכש מסמכי מכרז לפרויקט הן עבור החברה והן עבור חברה מתחרה, השפיע על גובה הצעות המחיר שמגישות שתי החברות והשתמש במידע פנימי, וגרם לגזל הפרויקט לידיה של חברה מתחרה.
בנוסף טענה החברה שדרישותיו של התובע נולדו על רקע הסירוב של בעל החברה להכניסו כשותף וכניסיון ללחוץ עליו.
החברה טענה כי התובע לא סיים את עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, ואף אם היה זכאי להם, ממילא התנהלותו הפסולה מצדיקה את שלילתם.
בתגובה לתביעה הנגדית, העובד טען שלא נפל כל פגם בהתנהלותו, כיוון שהתקשר עם המתחרה רק אחרי שהודיע על כוונתו להתפטר מחמת הרעה בתנאי עבודה.
בית הדין לעבודה דן בשתי התביעות יחד, כאשר התביעה נגד המעורבים האחרים בפרשה נותרה תלויה ועומדת בבית משפט השלום בת"א.
פגע בסיכויי החברה
בתחילה טענה החברה שהמהנדס סיפק לה שירותים כקבלן עצמאי, אך בסיכומים שהגישה לבית הדין לעבודה הודתה כי שימש כעובד. יחד עם זאת, השופטת חנה טרכטינגוט קבעה כי הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, וקיבלה את הטענה שלפיה הוא ביקש להתפטר מאחר שתקוותיו לשותפות נכזבו, ולא בעקבות אי תשלום זכויות סוציאליות או הרעת תנאים.
בצד זה, נקבע כי העובד זכאי להתחשבנות בדיעבד של זכויות סוציאליות, בהן הפרשות פנסיה, פדיון חופשה, פדיון הבראה והחזרי נסיעות. בהתאם לכך חויבה החברה לשלם לעובד כ-120 אלף שקל.
ואולם, השופטת פסקה כי התובע גזל סוד מסחרי, בכך שעשה שימוש במידע שהיה בידיו באופן שפגע בסיכויי הזכייה של החברה, סייע לחברה המתחרה לזכות במכרז, וזמן קצר לאחר מכן החל לנהל עבורה את הפרויקט.
השופטת ציינה שעל העובד חלות חובות מוגברות לנוכח תפקידו הבכיר, וחייבה אותו בפיצוי בסך 50,000 שקלים בגין הפרת אמון וגזל סוד מסחרי, ללא פיצויים על נזק ממשי, מאחר שלא ניתן לקבוע כי אלמלא מעשיו הייתה החברה הזוכה במכרז.
כל צד יישא בהוצאותיו.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין