בית המשפט המחוזי הסכים עם קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי בת הזוג השפיעה על המנוח השפעה בלתי הוגנת. לפיכך נקבע, כי הצוואה שתקויים היא הצוואה שלפיה הירושה תתחלק בין ילדיו.
בני הזוג חיו יחד כעשרים שנה. ב-2010, לאחר שהאיש נפטר, ביקשה האישה לקיים את צוואתו האחרונה, המותירה לה את כל רכושו, למעט אלף שקל לכל אחד משני ילדיו.
בנו של המנוח התנגד לבקשה, וטען כי יש לקבל את הצוואה הקודמת שערך אביו, לפיה רכושו יחולק בין שני ילדיו. בצוואה זו גם ביקש המנוח במפורש שהאישה – שקיבלה בחייו למעלה מ-70 אלף דולר – לא תפריע למימושה.
לייעוץ בענייני צוואות
עורך דין ירושות וצוואות
הדיון בעניין הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שקבע כי האישה השפיעה על המנוח בצורה בלתי הוגנת, והורה על ביטול הצוואה האחרונה ועל קיום הצוואה שקדמה לה.
האישה ערערה על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי. לטענתה, המנוח בחר לחיות עמה מרצונו ובעת עריכת הצוואה מצבו המנטאלי והפיזי היה תקין. היא הסבירה שאמנם היו ביניהם חיכוכים, אולם הם הסתיימו לאחר ששניהם בחרו בשלום בית.
האישה הוסיפה כי בין המנוח לילדיו הייתה מערכת יחסים מורכבת עם תסכולים הדדיים והאשמות, כך שהצוואה הראשונה לא משקפת את רצונו. הצוואה האחרונה היא האמיתית ובה הוריש את רוב רכושו למי שחיה עמו בעשרים השנה האחרונות.
בנו של המנוח הזכיר כי בית המשפט לענייני משפחה קבע עובדתית שבמשך שנים ניסה אביו להוציא את האישה מדירתו אך לא הצליח. לטענתו, אביו הסכים לחזור לאישה רק לאחר שנכנע ללחציה משום שהיה תלוי בה.
הבן סבר שביהמ"ש צדק כשלא נתן אמון בדברי האישה, ופסק באופן חד-משמעי שהשפעתה על אביו הייתה בלתי הוגנת. לדבריו, מדובר באישה שבודדה את אביו והרחיקה אותו מבני המשפחה. הוא גם הוסיף שלמעשה אביו לא ראה באישה כידועה בציבור, אלא כמטפלת שלו, המשתלטת על חייו ומסרבת לעזוב.
"זקוק לה סיעודית"
השופטים שושנה שטמר, רבקה למלשטריך-לטר וסארי ג'יוסי דחו את הערעור פה אחד.
השופטים סברו שאמנם אין ראיות ישירות למעורבות המערערת בעריכת הצוואה האחרונה, אך מספיק להתבונן בהשתלשלות העניינים בינה לבין המנוח כדי ללמוד על ההשפעה הבלתי הוגנת עליו.
כך, נמצא כי ארבעה חודשים לפני שנערכה הצוואה האחרונה המנוח הגיש בקשה לצו הגנה נגד המערערת וביקש מביהמ"ש שיציל אותו מידיה. בדיון שהתקיים הוא סיפר כי היא ניסתה לחנוק אותו, ושכבר 17 שנה הוא סובל ממנה.
אפילו גורמים אובייקטיבים שניסו לטפל בבני הזוג, העלו חשש לתלות המנוח במערערת, ואף ציינו בדוח שהצדדים הגיעו לשלום בית בלית ברירה, כי "לה אין לאן ללכת והוא זקוק לה סיעודית".
השופטים סברו שהמערערת השתמשה בתלות של המנוח כדי לנכס לעצמה את רכושו, והשפעתה ניכרת בייחוד משום שהצליחה לנשל את ילדיו מהצוואה כמעט באופן מוחלט.
לפיכך קבעו השופטים כי אין צורך להתערב במסקנתו של ביהמ"ש למשפחה, כך שהצוואה האחרונה – לטובת האישה – מבוטלת.
- ב"כ המערערת: עו"ד דלית בן אבו
- ב"כ המשיב: עו"ד שושנה ברוידה
* עו"ד רחל דותן עוסקת בדיני משפחה, כולל ירושות וצוואות
הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין