אם גרושה חויבה באחרונה להשתתף במזונות ילדיה אף שהמשמורת המלאה בידיה. מדובר בפרשנות מרחיבה לתקדים ההיסטורי מיולי האחרון שהטיל את חובת המזונות על שני ההורים כשהילדים במשמורת משותפת.
בית המשפט למשפחה בתל אביב הכריע באחרונה בתביעת מזונות שהגישה אם לשלושה כנגד גרושה. פסק הדין מרחיב את ההלכה התקדימית של בית המשפט העליון מלפני כחודשיים שהטילה את חובת המזונות במצבים של משמורת משותפת גם על האם.
בני הזוג נישאו ב-2001 והביאו לעולם שלושה ילדים, כולם מתחת או בגילאי 15. בחודש פברואר השנה (2017) הם התגרשו כשהמשמורת על הילדים ניתנה לאם ולאב נקבעו הסדרי שהייה.
בכתב התביעה דרשה האם מזונות של כ-45,000 שקל בחודש. היא הסבירה שהנתבע בא ממשפחה עשירה והוא איש עסקים בקנה מידה בינלאומי המשתכר עשרות אלפי שקלים בחודש בעוד היא מועסקת בחצי משרה בשכר של כ-5,000 שקל בחודש. לדבריה, המשפחה ניהלה רמת חיים גבוהה במיוחד והחיוב במזונות צריך להיות בהתאם.
הבעל טען מצדו ששכרה של התובעת עומד על כ-8,500 שקל בחודש ואילו הכנסותיו ירדו מאז הפרידה והן עומדות כיום על כ-15,000 שקל בחודש בלבד.
לדבריו, המשפחה ניהלה אורח חיים ממוצע והצרכים שאותם תובעת אשתו לשעבר מופרזים לאין שיעור. עוד לטענתו מאחר שהילדים שוהים ולנים אצלו פעמיים בשבוע בימי החול וכל סוף שבוע שני ניתן לראות בכך "משמורת משותפת" ולנוכח התקדים בבע״מ 919/15 יש לחלק את נטל המזונות בין הצדדים באופן שווה.
16,000 שקל בחודש על מסעדות
השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את טענות הנתבע באשר להיקף הכנסותיו וציינה שהוא לא הוכיח ירידה בהכנסות ועיון בתלושי השכר שלו מצביעים דווקא על עלייה. כמו כן לדבריה, מחומר הראיות עלה שהוא הוציא בחודש אחד כ-16,000 שקל על מסעדות ויש בכך כדי להצביע על רמת ההכנסות הגבוהה שלו.
השופטת קיבלה את טענות התובעת בעניין רמת החיים הגבוהה אך כתבה שהיא הפריזה בדרישותיה ולא הוכיחה את ההוצאות הנדרשות לכל קטין. בנסיבות אלה ועל רקע הכנסתו הגבוהה יחסית של האב העריכה השופטת את מזונות כל אחד מהילדים בשיעור חודשי של 2,800 שקל.
השופטת דחתה את טענת האב שמדובר ב״משמורת משותפת״ וציינה שחלוקת זמני השהות של הילדים עם הוריהם מצביעה במקרה הטוב על כך שהם שוהים עמו רק 42% מהזמן. כמו כן לדבריה, משמורת משותפת נמדדת באופן מהותי על פי מידת המעורבות של כל אחד מההורים בחיי ילדיו ושיתוף של ממש בהוצאות היום יום מה שלא מתקיים במקרה זה.
השופטת הוסיפה שהשאלה הקשה יותר שיש להכריע בה היא האם הלכת 919/15 סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת. היא השיבה על השאלה בשלילה וכתבה שהתקדים ביטל למעשה את הדין הקודם שקבע שהחובה לזון ילדים בני 6-15 מוטלת על האב בלבד וקבע עקרונות אחרים שלפיהם יש להביא בחשבון את הכנסות שני ההורים ואת חלוקת זמני השהות ביניהם לצורך פסיקת המזונות.
״בהתחשב בפער ההכנסות בין התובעת לנתבע ובהתחשב בעובדה שהתובעת היא משמורנית יחידה המוציאה את כל ההוצאות שאינן תלויות בזמן השהות, נראה לי נכון לקבוע את היחס בין הכנסות ההורים 25% לתובעת ו-75% לנתבע״ סיכמה השופטת וחייבה את הנתבע במזונות בסך 2,100 שקל בחודש לכל אחד מהקטינים.
האב חויב בנוסף בהוצאות ושכ״ט עו״ד של 15,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד משפחה אבנר רון
- ב״כ הנתבע: עו״ד אדי שגיא
עו"ד מרים סרגוסי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין