השופטת ציינה שהתובעת נמנעה מלסייע לנתבע אף כשהיה נתון במצוקה כלכלית, וזה מצביע על הפרדה רכושית ברורה ביניהם. תביעתה נדחתה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה לפירוק שיתוף שהגישה אישה נגד מי שהיה בן זוגה עד לפני כ-5 שנים. לטענתה היא זכאית מכוח הזוגיות בת 11 השנים עם הנתבע למחצית מנכסיו, הכוללים מספר דירות ומגרש עליו בנו לטענתה את ביתם המשותף. ואולם השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה שהאישה כשלה מלהוכיח כוונת שיתוף בנוגע לנכסים, ובכלל זה ביצוע השקעות כספיות משמעותיות מצדה, ודחתה את תביעתה.
הצדדים הכירו בתקופת מלחמת לבנון השנייה (2006). התובעת הייתה אז רווקה ואילו הנתבע התאלמן מאשתו שנהרגה בתאונת דרכים, במהלכה הוא רק נפצע. כשנה לאחר מכן גילתה התובעת שהיא בהיריון מהנתבע ועברה לגור עמו.
עוד לפני היכרותם של הצדדים הנתבע ניצל את כספי הפיצויים מתאונת הדרכים ורכש באמצעותם מגרש. לאחר שבניית הבית על המגרש הושלמה, עברו ארבעתם – התובעת, הנתבע, תינוקם המשותף ובנו של התובע מנישואיו הקודמים – לגור בבית. במהלך הזוגיות הם הביאו לעולם ילד נוסף.
במהלך 2018 הגיעה הזוגיות לקצה כשהתובעת עזבה את הבית והגישה את התביעה לבית המשפט. לטענתה מכוח "הלכת השיתוף" היא זכאית למחצית מהנכסים של הנתבע – לרבות המגרש שנקנה כאמור לפני שהכירו. לדבריה היא הייתה אחראית על ניהול משק הבית ודאגה לילדים, ובכך שחררה את הנתבע להשקיע מזמנו בהשבחת הבית.
לעומתה טען הנתבע שאין לתובעת כל חלק ברכושו. הוא סיפר שיחסיהם היו מאז ומתמיד מעורערים, והחלו בהיריון לא מתוכנן עליו סירבה התובעת לוותר לנוכח גילה. עוד הוא סיפר שביקש ממנה לחתום על הסכם ממון אך היא סירבה ואמרה שעליו לסמוך עליה. לדבריו לא רצה להתעמת אתה כשהיא בהיריון, ושחרר מהעניין.
הנתבע תיאר יחסים של ריחוק מהתובעת. לדבריו היא לא קיבלה את בנו מנישואיו הקודמים, ונהגה להפריד בינו לבין ילדיהם המשותפים. בנוסף נהגה ללכת להוריה פעם בשבועיים בלעדיו. לטענתו הייתה ביניהם הפרדה רכושית מלאה, כאשר נכסיו השונים נרכשו מכספו ולא הייתה לגביהם כוונת שיתוף.
"תוציא את האשראי"
השופטת ספרא-ברנע כתבה שמדובר בידועים בציבור שחיו יחד למשך תקופה, קיימו יחסי אישות, בילו יחד, נסעו לחו"ל וביצעו את מטלות הבית. יחד עם זאת, קבעה, לא שררו ביניהם סממנים לכוונת שיתוף.
כך, נימקה השופטת, הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים ולא היה להם אפילו חשבון אחד משותף. כך למשל, היא ציטטה מעדות הנתבע לפיה כשהתובעת רכשה דברים לבית היא הייתה מתקשרת אליו ומבקשת את מספר האשראי כדי לשלם.
גם כשהנתבע פנה אליה בעת מצוקה כלכלית, כתבה השופטת, התובעת נמנעה מלהעביר לו כספים. היא ציינה שטענת האיש, לפיה פעמים רבות הוא היה במינוס והיא בפלוס, לא נסתרה.
לדברי השופטת "האישה לא הציגה כל אסמכתא לתשלום שביצעה בגין רכישת איזו מהדירות שהיא טוענת לזכויות בהן". היא קבעה שהתובעת לא הוכיחה – ולו בראיה ראשונית – כי השקיעה מכספה סכומים כלשהם ברכישת הדירות או בציודן.
השופטת כתבה שהצטברות העובדות מעידה על הפרדה רכושית ברורה בין הצדדים. בתוך כך היא דחתה את ניסיון התובעת לצייר עצמה כעקרת בית נואשת. לדבריה כשהיא והנתבע הכירו כבר הייתה לה השכלה ומקצוע, ועד היום היא עובדת בכירה בחברה מובילה.
השופטת הדגישה כי הרישום בטאבו על שם הנתבע לצד בחירתם לא להינשא מטילים על התובעת נטל מוגבר ביותר להוכחת שיתוף, אותו כאמור כשלה מלהרים. היא דחתה את התביעה והשיתה על התובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רון קלנר
- ב"כ הנתבע: עו"ד מרים (שנק) שליו
עו"ד יהודה שוורץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין