תביעה שהגישה ה"אוזן השלישית" לפני כשנתיים נגד בעלי הרשת, שהפעילו במתחם "האוזן" שבתל-אביב מסעדה איטלקית, הסתיימה באחרונה בחיוב הבעלים לשלם לה מכיסם כ-230 אלף שקל.
"האוזן השלישית" – המפעילה ברחוב קינג ג'ורג' בתל-אביב מתחם להשכרת סרטים, מכירת תקליטורים, בית קפה ובר הופעות – השכירה חלק מהמקום לרשת "ספגטים" במרץ 2011.
זכאים לפיצוי עקב הפרת הסכם?
פנו ל-עו"ד דיני חוזים ומסחר
היחסים בין שתי החברות עלו על שרטון בשלב די מוקדם, כשהתברר כי "ספגטים" העבירה את המסעדה לזכיינים, בניגוד להסכם השכירות.
ביולי 2013 המסעדה נסגרה. לטענת ה"אוזן" המקום עמד שומם ונטוש עד אוקטובר אותה שנה. בנוסף, באותה תקופה ה"אוזן" נתבעה יחד עם ספגטים לשלם פיצוי של 200 אלף שקל על נזילה שנבעה מהמסעדה. התביעה הוגשה על ידי מועדון ה"בוטלג" הפועל במרתף המתחם.
לאחר שהמסעדה פונתה לחלוטין, התגלו ההרס והחורבן שהותירה אחריה השוכרת. לטענת ה"אוזן", המקום נראה כאילו עבר פיגוע תופת: הקירות שבורים ומנותצים, הצנרת חתוכה, תשתית החשמל הרוסה, אגמי מים עמוקים נקוו על הרצפה ובמקום נותרו הררי פסולת ואוכל רקוב.
למנהל המתחם נדרשו שלושה ימים וארבעה אנשי צוות רק כדי להביא למצב שמאפשר להתחיל בשיפוץ, כשהצוות נאלץ להיכנס לשם עם חליפות מגן ומסכות חמצן.
בעקבות זאת, הגישה ה"אוזן" תביעה לפיצוי של 527 אלף שקל נגד ספגטים ובעליה – ציון ומאיר קקון. רכיבי התביעה כללו, בין היתר, 100 אלף דולר פיצוי מוסכם, פיצוי נזיקי על התביעה של המועדון ויתר הליקויים ודמי שכירות שלא שולמו לה.
ספגטים טענה מנגד כי ה"אוזן" היא שהפרה את הסכם השכירות הפרה בוטה בכך שהחלה למכור אלכוהול בבית הקפה שפתחה. בשלב מסוים היא אמנם אישרה זאת, מרצונה הטוב, אך התובעת ניצלה זאת גם למכור גם אוכל ולהפעיל מוזיקה רועשת.
עוד היא טענה כי נזקי הנזילה שנגרמו למועדון הם באחריות התובעת. בנוסף היא טענה כי פינתה את המקום במועד שהוסכם ומרגע זה לא הייתה צריכה לשלם שכירות.
מחריד
השופט עזריה אלקלעי מבית משפט השלום בתל-אביב קבע כי עצם העברת המסעדה לזכיין הייתה הפרה יסודית של הסכם השכירות שקבע במפורש שאין להעביר את המסעדה לצד שלישי.
השופט אמנם סבר כי עצם נטישת המסעדה לא הייתה בגדר הפרת הסכם, אבל היו מספיק הפרות אחרות.
כך, הנתבעת לא תיקנה את הנזילה, שהייתה תחת אחריותה. בנוסף, השופט, שעיין בתמונות של המסעדה לאחר הפינוי, התרשם ש"הוכח בצורה חד משמעית כי הנתבעת הותירה את המושכר במועד הפינוי במצב של הרס וחורבן".
בד בבד השופט דחה את כל הטענות שהעלתה הנתבעת וקבע שלא הוכחו בשום צורה, ובסיכומו של דבר קיבל את מרב התביעה.
באשר לסכום הפיצוי, השופט הסביר לתובעת שמרגע שביקשה פיצוי מוסכם היא לא זכאית לפיצוי נזיקי נוסף. פיצוי מוסכם הוא סעד חלופי לנזק ממשי שנגרם לצד להסכם. התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה נזיקית או לתבוע פיצוי מוסכם אך לא את שניהם גם יחד.
מאחר שבעלי העסק חתומים כערבים על שטר החוב, פסק השופט שהם יצטרכו לשלם לתובעת את הפיצוי מכיסם. לאחר הפחתת סכום הערבות הבנקאית שנפרעה על-ידי התובעת הועמד הפיצוי על 229,018 שקל שכוללים גם דמי שכירות.
בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דין של 30 אלף שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צויינו בפסק הדין
* עו"ד עשהאל סלומי עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין