ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב-
לפסק הדין בעניין אולשביצקי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל
בני זוג מכרו את ביתם, שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל. המנהל דרש מהם לשלם מאות אלפי שקלים עבור הסכמתו לעסקה ותוספות הבנייה שלטענתו ביצעו בנכס. בני הזוג, שמחו על החיובים המוגזמים, לא התייאשו ותבעו. ביהמ"ש: המנהל נהג בחוסר הגינות.
בשנת 1993 רכשו בני זוג מגרש ועליו בית פרטי. בשנת 2001 הם מכרו אותו. מאחר שקק"ל היא בעלת קרקע, הם נדרשו לשלם למנהל מקרקעי ישראל 'דמי הסכמה'. דמי הסכמה מהווים תשלום עבור הסכמת המנהל לעסקת המכר והעברת הזכויות בנכס.
לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, שווי דמי ההסכמה עומד על 1/3 מעלות שווי המגרש בין מועד הרכישה (1993) לבין מועד המכירה (2001).
למנהל לא הייתה חוות דעת שמאית מסודרת של שווי המגרש במועד הרכישה, אז הוא הסתמך על איזושהי הערכת שמאי מאותה תקופה.
הערכה זו, לטענת בני הזוג, הייתה שגויה וגבוהה מדי, והעלתה את דמי ההסכמה בהם חויבו. השגות שהגישו למנהל נדחו ברובן, למרות שחוות דעת של שמאי ממשלתי תמכה בחישובי בני הזוג.
בנוסף, כ-5 שנים מיום מכירת הנכס, החליט המנהל כי על בני הזוג לשלם לו 'דמי היתר' של 62 אלף שקל. זהו תשלום עבור תוספות בנייה, שאינן מאושרת בתכנית המתאר.
אלא שלטענת בני הזוג, הם לא עשו כל שינוי במגרש או בבית, ומי שעשה זאת הם בעליו הקודמים. בסופו של דבר, הם שילמו את הכספים למנהל, אך לאחר מכן, הגישו נגדו תביעה לבית משפט השלום בעכו.
התובעים דרשו מבית המשפט לקבוע, שדמי ההסכמה יחושבו לפי שווי הרכישה כפי שהם חישבו אותו. כמו כן, הם ביקשו לקבל חזרה את דמי ההיתר, שנגבו מהם שלא כדין.
לדבריהם, המנהל ניצל את כוחו ואת יכולתו לעכב את העברת הזכויות, כדי לגרום להם לשלם כספים שלא מגיעים לו.
המנהל טען להגנתו, בין היתר, כי אין להתערב בשיקול דעתו, וכי שווי החיובים נקבע כדין.
התנהלות שגויה של המנהל
השופט זיאד סלאח קיבל את התביעה. באשר לדמי ההסכמה, נקבע כי המנהל לא היה רשאי להתעלם מחוות הדעת של השמאי הממשלתי, כאשר כל שהיה בידו היא הערכת שמאי, שלא נוסחה כחוות דעת שמאית, ואינה מכילה פרטים מהותיים.
התנהלות זו של המנהל, כך נקבע, הייתה שגויה ולא הגונה. לפיכך, יהא עליו לחשב את דמי ההסכמה בהתאם לשווי הרכישה שחישבו התובעים, הנמוך בכ-80 אלף שקל מזה שחישב המנהל.
לעניין דמי ההיתר נפסק, כי מאחר שהוכח חד-משמעית, כי התובעים לא ביצעו תוספות בנייה, לא יכול המנהל לבוא עמם בחשבון, רק משום שלא שם לב לחריגות הבנייה קודם לכן. על כן, התבקש המנהל להחזיר לתובעים את דמי ההיתר ששילמו.
בנוסף, חויב המנהל בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20 אלף שקל.
גם הרשויות מועדות לטעויות
"כאזרחים הגונים, רבים מאיתנו רואים ברשויות הממשל אורים ותומים- גופים שאין לערער על החלטותיהם", אומר עו"ד גלעד בנאי, העוסק בתחום המקרקעין. "והנה, פסק דין זה מדגים יפה את העובדה, כי גם ברשויות אלה יושבים בני אדם, המועדים לטעויות ואי-הבנות, וכי גם הן, כמוני וכמוכם, כפופות לסמכותם השיפוטית של בתי המשפט".
"המסקנה המתבקשת היא, כי יש לנהל את המגעים עם הרשויות בזהירות ובדקדקנות, ובעיקר לא לוותר בשום פנים על שירותים של בעלי מקצוע (שמאים, עורכי דין וכדו') המתמחים במגעים עם אותן רשויות".
לפסק הדין בעניין אולשביצקי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.