בעלי אולם אירועים לא שילמו שכירות במשך שנה - ולא יפונו

הגבלות הקורונה סיכלו את האפשרות של בעלי האולם להשתמש בנכס ולשלם את דמי השכירות. נקבע כי הם לא פטורים מתשלום החוב שעומד על יותר מ-1.7 מיליון שקל, אך במציאות שנכפתה על הצדדים אין הצדקה לביטול ההסכם

בית משפט השלום בכפר סבא דחה לאחרונה תביעה לפינוי מושכר נגד חברה שמנהלת אולם אירועים. במשך 13 חודשים השוכרת לא שילמה דמי שכירות בשווי כולל של 1,716,000 שקלים, אך השופט שרון דניאלי קיבל את טענתה כי לא יכלה לקיים את ההסכם עקב פרוץ מגפת הקורונה באופן לא צפוי. בנסיבות אלה נקבע כי יש לאפשר לה להמשיך לנהל את אולם האירועים, אפילו שהתוצאה מקפחת את בעלת הנכס שקיימה לכאורה את כל התחייבויותיה בהסכם ונפגעה גם היא מהמגפה.

התובעת, אייסוניק מערכות בע"מ, משכירה החל משנת 2017 נכס באזור התעשייה עמק חפר לנתבעת, לה ריין יזמות ואירועים בע"מ, שמנהלת במקום אולם אירועים. לפי ההסכם ביניהן, לנתבעת יש זכות להאריך את השכירות עד שנת 2032.

בעבר התנהלו בין השתיים הליכים משפטיים נוספים בהם ביקשה התובעת את פינוי הנתבעת, אך בסופו של יום הן הגיעו לפשרה.

בתביעה הנוכחית, התובעת טענה כי במרץ 2020 הנתבעת הפסיקה באופן חד צדדי ובחוסר תום לב לשלם את דמי השכירות למשך 13 חודשים. משכך היא תבעה להורות על ביטול ההסכם ופינוי המושכר עקב הפרה יסודית של ההסכם.

הנתבעת לא הכחישה את אי התשלום, אך טענה כי מדובר בתקופה של פרוץ מגפת הקורונה שהייתה מלווה בסגרים ופגעה קשות בענף האירועים. בתקופה זו התקיימו רק אירועים בודדים באולם, ולא הייתה לה אפשרותה לשלם את דמי השכירות.

לטענתה, מגפת הקורונה סיכלה את האפשרות שלה להשתמש בנכס ולכן אי התשלום מוצדק בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). עוד היא טענה לחוסר תום לב מצד התובעת, שמנצלת את הקורונה כדי להשתחרר מההסכם.

מקפח אך צודק

השופט דניאלי דחה את התביעה. הוא האמין לבעלי האולם שהעידו כי מיעוט האירועים בשל מגבלות הקורונה פגע ביכולתה של החברה לשלם את דמי השכירות, ושוכנע כי הם לא מנצלים את המגפה כתירוץ. נקבע שגם התובעת פעלה בתום לב ולא ניסתה לפנות את הנתבעת לשם השכרת הנכס במחיר גבוה יותר.

השופט ציין כי אין ספק שלפי ההסכם אי תשלום דמי שכירות במשך 13 חודשים מהווה הפרה יסודית שלו. עם זאת, הוא קיבל את טענת הנתבעת שמתקיימים שלושת התנאים שבחוק לצורך הקביעה כי ההסכם סוכל שלא באשמתה: היעדר צפיות, היעדר אפשרות לביצוע החוזה, וחוסר יכולת של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות.

נקבע שהתפרצות הקורונה היא אירוע חריג ונדיר שלא ניתן היה לצפותו, וגם לא את ההגבלות שהוטלו בעקבותיה על קיום אירועים. כמו כן, הנתבעת הייתה מנועה מלקיים את ההסכם בנסיבות שנוצרו (האיסור לקיים אירועים) והיא לא הייתה יכולה למנוע זאת.

השופט קבע כי בנסיבות שנוצרו, סיכול ההסכם, התנהלות הנתבעת בתום לב, ואי תשלום של 13 חודשים בהסכם ארוך טווח ל-15 שנים, כמו גם העובדה שהנתבעת החלה להשיב את חובותיה לתובעת, לא מדובר בהפרה שמצדיקה את ביטול ההסכם ופינוי הנתבעת.

השופט הדגיש כי הקביעה לא פוטרת את הנתבעת מלשלם את החוב שנוצר, אך שאלה זו צריכה להיבחן בנפרד והוא לא נדרש להכריע בה במסגרת ההליך לפינוי המושכר.

עוד הוא ציין שהחלטתו לכאורה מקפחת, ולו באופן זמני, את התובעת, אולם זו ההכרעה הצודקת במציאות שנכפתה על שני הצדדים.

לא נקבעו הוצאות.

לקריאת פסק הדין בתיק 14106-05-21

• ב"כ התובעת: עו"ד עתי צמחוני
• ב"כ הנתבעת: עו"ד סבטה קיפניס ויעקב לאור

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.