בני הזוג, שרכשו את הדירה ב-1989, לא פרעו את ההלוואה שנטלו מהבנק. שופטי המחוזי קיבלו באחרונה את טענתם שמאחר שהבנק מחזיק במשכון בלבד (ולא במשכנתא) הוא לא יכול למכור את דירתם.
ב-1989 רכשו בני זוג דירה בראשון לציון. לצורך רכישת הדירה נטלו השניים הלוואה מבנק דיסקונט ולטובת הבנק נרשם משכון ברשם המשכונות על זכויותיהם החוזיות בדירה.
לאורך השנים הרבות שחלפו רישום הבעלות על הדירה לא עבר על שם הקונים ונותר על שם הבעלים ההיסטורי – עיריית ראשון לציון. העירייה סירבה להעביר את הבעלות עד לפירעון חוב של בני הזוג כלפיה. בנסיבות אלה הבנק לא יכול היה להמיר את המשכון שבידו במשכנתא.
לפני כשנתיים פתח הבנק תיק בהוצאה לפועל נגד בני הזוג מאחר שהם לא פרעו חלק מההלוואה. הוא ביקש לממש את המשכון ולמכור את הדירה לכל המרבה במחיר.
בני הזוג התגוננו בטענת "פרעתי" וביקשו לסגור את התיק אך בתחילת 2016 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשתם. ערעור שהגישו לבית משפט השלום בתל אביב נדחה גם הוא.
בנסיבות אלה ערערו השניים לבית המשפט המחוזי. הם טענו שעל פי הלכת שטיינמץ שנקבעה בבית המשפט העליון ב-2002, מאחר שהדירה אינה רשומה על שמם ולזכות הבנק לא רשומה משכנתא אלא רק משכון, הוא אינו רשאי לעשות קיצורי דרך ולמכור את הדירה וכל שביכולתו לעשות הוא אך ורק למכור את זכותם החוזית להחזיק בדירה.
הבנק טען מנגד שיש להבחין בין מקרה שטיינמץ לבין הנסיבות הנוכחיות שכן באותו מקרה מוכר הדירה התכחש להסכם מול הקונה וטען לזכויות קנייניות בדירה ואילו כאן העירייה אינה מכחישה שהדירה שייכת לבני הזוג והם גרים בנכס שנים ארוכות. בנסיבות אלה לדבריו אין מניעה למכור את הדירה לצורך פירעון החוב.
שתי אפשרויות פעולה
השופטת יהודית שבח מבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהירה שבפסק דין שטיינמץ ובפסקי דין נוספים שניתנו מאז נקבע שבניגוד לנושה שמחזיק במשכנתא ויכול לפרוע את החוב דרך מכירת דירת הלווה, מי שאוחז במשכון אינו רשאי לעשות כן שכן רישום משכון אינו שקול לרישום משכנתא.
השופטת הסבירה שבאותה הלכה נקבע שלבעל המשכון יש שתי אפשרויות פעולה: מכירת הזכויות החוזיות שמושכנו על ידי הלווה או כניסה לנעלי הלווה והגשת תביעה נגד הבעלים הרשום של הדירה לצורך העברת רישום הזכויות.
לדבריה, כל עוד לא שונתה הלכת שטיינמץ יש ללכת לאורה ולקבוע שהבנק אינו יכול לעשות קיצורי דרך ולמכור ישירות את הדירה שכן המשכון שבידיו מקנה לו אפשרות למכור את זכויותיהם החוזיות של בני הזוג או להיכנס בנעליהם ולפעול להעברת הרישום על שמם לצורך המרת המשכון במשכנתא ורק אז – למכור את הדירה.
השופטת הוסיפה שהעובדה שבני הזוג גרים בנכס שנים ארוכות אינה יכולה להחליף את הרישום החסר שכן בהיעדר רישום הם אינם בעלי הדירה.
השופטת כתבה ש"אף שהדעת אינה נוחה מצב בו ממשיכים המבקשים להתגורר בדירה בלא שפרעו את חובם לבנק ואף נמנעים מלרשום את הדירה על שמם" אין מנוס מהתוצאה שלפיה הבנק אינו יכול במצב במשפטי הקיים לדרוש את מכירת הדירה בהוצאה לפועל.
השופטים יונה אטדגי ועידית ברקוביץ הצטרפו לפסק הדין תוך קריאה לבית המשפט העליון לצמצם את הלכת שטיינמץ כדי שלא תחול על מקרים מעין אלה.
- ב"כ המבקשים: עו"ד דוד בסידן
- ב"כ המשיב: מתי אפל
עו"ד אברהם פלדמן
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין