רשות מקרקעי ישראל תבעה כ-1.6 מיליון שקלים אבל בית המשפט קבע שלא הוכיחה את תקופת השימוש ואף הפחית מהחיוב של אחד האחים – אסיר בשיקום שגר בשטח באישור המועצה. בנוסף הוצאו צווי הריסה למבנים
בית משפט השלום בפתח תקווה הכריע לאחרונה בתביעה שהגישה רשות מקרקעי ישראל לדמי שימוש של כ-1.6 מיליון שקלים נגד שני אחים ואשתו של אחד מהם, שהשתמשו במשק חקלאי בנווה ימין למטרות מסחר ומגורים. לאחר שמרבית טענותיה של הרשות לגבי תקופת השימוש נדחו, קבעה השופטת מירב כפיר כי אחד האחים – אסיר בשיקום – שהשתמש באחד המבנים כבית לו ולשלושת ילדיו בהרשאת המועצה, ישלם דמי שימוש מופחתים של כ-86 אלף שקלים בלבד, מטעמי צדק, וכן כ-5,100 שקלים בחודש עד לפינוי שנקבע לעוד שנה. האח האחר ואשתו ישלמו כחצי מיליון שקלים. בנוסף ניתנו צווי פינוי והריסה למבנים שהופנו גם האגודה של נווה ימין.
רמ"י טענה שבביקור שערך מפקח במקרקעין ב-2018 הוא גילה בחלקה החקלאית מבנים למגורים, מכולות, פנסיון כלבים, משרדים, אורווה ועסק מסחר בברזל. נטען כי המבנים הוקמו בין השנים 2010-2016, ולפיכך בתביעה שהגישה נגד בני המשפחה ב-2019, דרשה הרשות דמי שימוש של כ-1.6 מיליון שקלים עבור 7 השנים שלפני הגשת התביעה.
אחד האחים ואשתו הודו בשימוש בחלק מהמבנים, פינו אותם וביקשו הקלה בתשלום. האח האחר, אסיר בשיקום, טען כי הוא משתמש באחד המבנים למגורים ברשות המועצה שאפשרה לו לגור במקום עם שלושת ילדיו, אותם הוא מגדל לבדו. עוד הוא טען כי במבנים האחרים ניסה מדי פעם להקים עסקים לתקופה קצרה בלבד וודאי שלא השתמש בהם במשך 7 שנים.
טעות בתום לב
השופטת מרב כפיר קבעה כי רשות מקרקעי ישראל לא הוכיחה את תקופות השימוש שנטענו על ידה. היא מתחה ביקורת בקשר להתנהלות שלה כלפי האסיר המשוקם. היא ציינה שרמ"י לא שלחה לו התראות לאורך השנים וכשפנתה אליו ב-2019 הוא פינה את המבנים מיידית, למעט את ביתו, שבו התגורר באישור המועצה. למרות זאת, היא הגישה נגדו תביעה כספית בסכום עצום.
"לא מדובר במי שבחר במודע במשך שנים לעשות עסקים בשטח החקלאי", כתבה השופטת. "לא מדובר במי שעשה רווח כלכלי על חשבון התובעת במקרקעין אלא במי שניסה להתפרנס מספר חודשים מעסקים שונים וכאשר נדרש לפנותם פעל בהתאם".
השופטת קבעה כי לפיכך יש מקום להתחשב בנתבע זה מטעמי צדק. היא ציינה כי אמנם המועצה לא הייתה רשאית לאפשר לו לגור בשטח אבל אין ספק שהוא סבר בתום לב שהוא מתגורר שם כדין. בנסיבות אלה קבעה השופטת שאי אפשר לחייב אותו בשליש מהסכום שתבעה רמ"י, שיביא אותו לריסוק כלכלי.
השופטת החליטה לפיכך שהנתבע ישלם דמי שימוש רק עבור 2019 וחודשיים ב-2020, בסכום כולל של כ-83 אלף שקלים בלבד. בנוסף, היא נתנה לו אורכה של שנה לפינוי בית המגורים בהתחשב בנסיבותיו, ועד אז ישלם לרמ"י 5,103 שקלים בחודש.
באשר לאח הנוסף ואשתו נקבע כי עליהם לשלם לרמ"י כ-483 אלף שקלים עבור השימוש הלא חוקי במבנים. עוד הוציאה השופטת צווי פינוי והריסה למבנים, שחלים גם על האגודה.
הנתבעים לא חויבו בהוצאות בהתחשב בכך שרוב המבנים פונו לאחר הגשת התביעה ורוב התביעה הכספית נדחתה.
עו"ד ללה דגן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין