מסעדת הדגים שבנמל תל אביב ערערה על ההרשעה והעונש בבית הדין הארצי לעבודה. המדינה טענה כי ההרשעה היא כדין וכי הקנס נמוך לעומת חומרת העבירות. בית הדין דחה את הערעור.
כתבי האישום שהוגשו בשנת 2010 נגד מסעדת הדגים ומנהליה התבססו על מספר ביקורות שנערכו במקום בשנים 2005-2007 בהן נמצאו שני עובדים סינים, שני עובדים פלסטינאים ועובד אוקראיני מועסקים בעבודות מטבח ללא היתר.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין בדיני עבודה
בית הדין האזורי בתל אביב הרשיע את החברה ביחס לעובד האוקראיני ולאחד העובדים הסינים וזיכה אותה ביחס לעובד הסיני האחר ולעובדים הפלסטינאים, שכן המדינה לא הוכיחה לגביהם שהועסקו ללא היתר. על החברה הוטל קנס של 40,000 שקל בפריסה ל-10 תשלומים. מנהלי המסעדה זוכו מכל כתבי האישום כיוון שלא הוכח ששימשו כמנהלים בפועל.
החברה טענה בערעור כי התיק המשטרתי נגנז ולכן כתב האישום נגדה הוגש בחוסר סמכות. עוד טענה החברה לפגמים בחומר החקירה המצדיקים ביטול כתבי האישום וכי בבית הדין לא הוכחו זהות המעסיק והעובדים. החברה הוסיפה כי דו"ח הפקח לעניין העובד האוקראיני אינו קביל שכן הוא העיד ש"אינו זוכר כלום". לעניין העונש טענה החברה כי הוא חמור מדי שכן העובדים לא פגעו בעובדים מקומיים שאינם מעוניינים לעבוד בעבודות כאלה.
המדינה טענה כי התיק לא נגנז אלא הועבר למשרד התמ"ת והוסיפה כי לא נפל כל פגם בזיהוי העובדים. המדינה טענה עוד כי הפקח אישר את הדו"ח בעדותו ולכן הוא קביל. ביחס לעונש טענה המדינה כי החברה שילמה כבר תשע קנסות על עבירות דומות ולכן יש להרתיעה ומכל מקום הסכום נמוך יחסית לחומרת העבירות וגם נפרס לתשלומים.
המנהלים טענו בערעור כי הם זכאים לפיצוי מהמדינה שכן לא היתה תשתית ראייתית להגשת כתבי האישום. בנוסף, התנהלות המדינה גרמה להתמשכות יתר של ההליכים. המדינה טענה מנגד כי אף אחד מהזיכויים לא היה צפוי מראש.
עבירה חמורה
השופטים ורדה וירט-ליבנה, אילן איטח וסיגל דוידוב-מוטולה דחו את ערעור החברה על הרשעתה. לדבריהם, חלק ניכר מטענות החברה נוגע לממצאים עובדתיים שקבע בית הדין האזורי וערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים אלה בדרך כלל. השופטים גם קבעו כי משרד התמ"ת יכול להגיש כתב אישום גם אם התיק במשטרה נסגר.
השופטים דחו את טענות החברה לעניין היעדר הוכחת זהות המעסיק והעובדים וקבעו כי הוצג דו"ח קופה לפיו החברה היא שהפעילה את המסעדה וכמו כן, העובדים הזרים נתפסו לבושים במדי החברה בעת שעסקו בעבודות מטבח. היעדר צילום הדרכונים של העובדים אינו פוגע בזיהויים לאור הראיות האחרות, קבעו השופטים.
לעניין גזר הדין הבהירו השופטים כי "מדובר בעבירה חמורה, הפוגעת בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'". לפיכך אין הצדקה להתערב בגובה הקנס.
השופטים גם דחו את ערעור המנהלים ובקשתם לפיצוי וקבעו כי החוק מאפשר מתן פיצויים לנאשם כשלא היה יסוד לאשמה או מנסיבות אחרות המצדיקות פיצוי, תנאים שלא מתקיימים במקרה זה.
בסיכומו של דבר דחה בית הדין את כל הערעורים ולא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המשיבה: עו"ד שרון פיליפסון-אברהם ועו"ד ענבר סהראי
* עורכת דין נטלי צרף-רביב עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין