מסעדת "בני הדייג" העסיקה שלא כדין עובדים זרים.

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

פתח דבר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (הע"ז 2402/09 והע"ז 1097/10; השופטת שרון אלקיים) אשר הרשיע את המערערת 1 בעבירה של העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים, בניגוד לסעיף 2(א) (1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991, וגזר עליה קנס של 40,000 ₪, וכן התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי חוק עובדים זרים למשך 3 שנים. הערעור שלפנינו הינו על עצם ההרשעה, ולחלופין על חומרת העונש שהוטל עליה (ע"פ 24963-10-14).

2. עוד לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 15.9.14 (הע"ז 2402/09, הע"ז 1097/10, הע"ז 1096/10, הע"ז 2643/09, הע"ז 1166/10; השופטת שרון אלקיים) בה נדחתה בקשת המערערים לפסיקת פיצויים והוצאות הגנה כנגד המשיבה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין) לאור זיכויים מאשמה במסגרת חלק מכתבי האישום אשר הוגשו נגדם (עפ"א 24949-10-14).

המסגרת העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

3. המערערת 1, חברת דייגי נמל תל אביב בע"מ (להלן- המערערת) היא חברה פרטית אשר בבעלותה מסעדת "בני הדייג" בנמל תל אביב (להלן גם - המסעדה). בזמנים הרלוונטיים לכתבי האישום הפעילה המערערת את המסעדה. המערער 2, מר יוסף רבה (להלן – יוסף) הוא הבעלים ובעל המניות של המערערת ולפיכך הואשם באחריות נושא משרה בשניים מכתבי האישום. המערערת 3, גב' זהבה רבה, (להלן – זהבה) הואשמה במסגרת כתב האישום באחריות נושא משרה, בהיותה מנהלת פעילה במערערת במועד הרלוונטי לכתב האישום.

4. כנגד המערערים הוגשו שלושה כתבי אישום נפרדים אשר הדיון בהם אוחד. כתבי האישום ייחסו למערערת עבירות לפי הוראת סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים) וליוסף וזהבה עבירות לפי הוראות סעיף 5 וסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים. 

5. אלו הן העובדות שנטענו בכל אחד מכתבי האישום:

א.        תיק פ' 1097/10 (להלן - כתב האישום הראשון), אשר הוגש כנגד המערערת ויוסף: נטען כי ביום 24.5.05 במהלך ביקורת שנערכה במסעדה, נמצאו שני עובדים סינים אשר עסקו בשטיפת כלים. עובדים אלה לא היו אזרחי המדינה או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצלם בזמן הרלוונטי לכתב האישום. יוסף הואשם בהפרת חובת הפיקוח בהיותו בעל מניות ומנהל פעיל במערערת.

ב.         תיק פ' 2402/09 (להלן - כתב האישום השני), אשר הוגש כנגד המערערת ויוסף: נטען כי ביום 13.3.07 במהלך ביקורת שנערכה במסעדה, נמצא עובד אחד אשר עבד במטבח המסעדה ועובד שני אשר סידר שולחנות בה. שני העובדים לא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצלם בזמן הרלוונטי לכתב האישום. יוסף הואשם בהפרת חובת הפיקוח בהיותו בעל מניות ומנהל פעיל במערערת.

ג.         תיק פ' 2643/09 (להלן - כתב האישום השלישי), אשר הוגש כנגד המערערת וזהבה: נטען כי ביום 26.6.07 בביקורת שנערכה במסעדה, נמצא עובד אחד שעבד בפינוי אשפה מהמסעדה. עובד זה לא היה אזרח ישראל או תושב בה ולא היה רשאי לעבוד אצלם במועד הרלוונטי לכתב האישום. זהבה הואשמה בהפרת חובת הפיקוח בהיותה בזמנים הרלוונטיים מנהלת פעילה במערערת.

6. בית הדין האזורי, בהכרעת הדין, קבע כך: אשר לכתב האישום הראשון (פ' 1097/10) – בית הדין זיכה את יוסף מהאישומים אשר הוגשו כנגדו במסגרת כתב אישום זה, כמו כן זיכה את המערערת מאחד האישומים בגין העסקה שלא כדין של עובד זר, אולם הרשיע את המערערת בעבירה המיוחסת לה של 'העסקת עובד זר שלא כדין' ביחס לעובד השני. בית הדין נימק קביעתו, כי מהראיות עולה שביום 24.5.05, נערכה ביקורת במסעדה ונתפסו שני עובדים סינים בעלי אשרת עבודה, כאשר לאחד מהם האשרה הייתה על שם מעסיק אחר. בית הדין ציין, כי לעניין העובד הזר Liu Yongliang - עולה מהראיות כי בתקופה הרלוונטית לאישום, אשרת העבודה שלו לא הייתה רשומה על שמו של מעסיק ספציפי, ומאחר שהמשיבה לא הוכיחה כי אשרת העבודה משויכת למעסיק אחר שאינו המערערת, אזי לא הרימה את הנטל להוכיח כי המערערת העסיקה עובד זה שלא כדין. משכך זיכה בית הדין  את הנאשמים מאישום בגין העסקת עובד זה, Liu Yongliang שלא כדין. בהתייחס לעובד הזר השני, Yang Wu- קבע בית הדין האזורי, כי במועד בו נערכה הביקורת, רישיון העבודה של עובד זה היה על שם "חברת ה.ל.י. חברה לני", ועל כן במועד זה המערערת לא הייתה רשאית להעסיק את העובד, והרשיע את המערערת בביצוע עבירה זו.  

בית הדין האזורי אף דחה את טענת המערערת כי יש לזכותה, בשל מחדלי חקירה, לאור העובדה כי המשיבה נמנעה מלהעביר את התמונות של העובדים הזרים, אשר נמצאו וצולמו במועד הביקורת, לידי המערערים. בית הדין קבע, כי שוכנע מהראיות אשר הוצגו שהמערערת אכן העסיקה את העובד הזר,  וההלכה היא כי מחדלי חקירה אינם מביאים אוטומטית לזיכוי הנאשמים. כמו כן נדחתה טענת המערערת, כי אין מקום להרשיעה בשל התיישנות העבירה, מהטעם שכתב האישום הוגש בטרם חלפו 5 שנים ממועד ביצוע העבירה.