ביהמ"ש אישר צוואה בעדים - בלי חתימה של עדה

חרף הפגם הצורני נקבע כי הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה ולכן היא גוברת על צוואה קודמת שערכה פחות מחודש לפני כן

בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעת אחיות לקיים את צוואתה האחרונה של אימן, אף שנעדרת חתימה של עדה. השופטת לירון זרבל-קדשאי נימקה כי מדובר בפגם צורני הניתן לריפוי, לאחר ששוכנעה כי המנוחה הייתה כשירה, פעלה מרצונה החופשי, ולא הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת. בקשת בן לקיים צוואה קודמת, שנערכה כשלושה שבועות בלבד קודם לכן, נדחתה.

במרכז הסכסוך: דירת המנוחה ושתי צוואותיה המתייחסות אליה, אשר נערכו בתחילת 2016 בהפרש של כשלושה שבועות בלבד. בהתאם לזו הראשונה, הדירה הוקנתה לבן תוך מתן זכות מגורים לבנות, אם מי מהן תתגרש. לעומת זאת, לפי הצוואה השנייה יעבור הנכס לארבע האחיות, בחלקים שווים, כאשר לבן תינתן החצר.

בהתנגדות שהגיש האחרון לצוואה השנייה, טען כי חתימת אמו עליה זויפה, כי היא לא הייתה כשירה להבין את משמעותה, כי אחיותיו הפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת תוך "שטיפת מוחה", וכי הללו אף היו מעורבות בעריכת המסמך. עוד טען כי הצוואה אינה עומדת בדרישות החוק, משום שאחת העדות לא חתמה עליה.

מנגד טענו הבנות כי אמן ביקשה לשנות את צוואתה מרצונה החופשי, על רקע היחס מחפיר שקיבלה מבנה – אשר על-פי הנטען פתח מסגרייה בדירתה ועשה שימוש בצ'קים שלה לצורך עסקיו, עד שהביאה לחדלות פירעון. הארבע סיפרו שהעדה לצוואה הייתה נוכחת במעמד ההורשה, אך חתימתה אינה מופיעה במסמך נוכח "המנהג בעדה הדרוזית, ולפיו נשים אינן חותמות על מסמכים".

בפועל ציוותה בפני שניים

השופטת זרבל-קדשאי דחתה את טענות הבן אחת לאחת. נקבע כי לא הובאה כל ראיה לזיוף החתימה, לא הוכח שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה, ולא הוכחה השפעה בלתי הוגנת או מעורבות של הבנות בעריכתה. להיפך, ציינה השופטת, מהעדויות עלה שהאחיות כלל לא ידעו בזמן אמת על עריכת הצוואה המאוחרת.

אשר להיעדר חתימת העדה, השופטת קבעה כי אמנם מדובר בפגם צורני המעביר את נטל ההוכחה למבקשות לקיים את הצוואה השנייה לטובתן, אולם אין מדובר בכשל המאיין לחלוטין את עצם תוקפה. לאחר ששמעה את עדות השייח שערך את הצוואה ואת העדה, שעל-פי הנטען נכחה במעמד הגם שלא חתמה, שוכנעה השופטת כי המנוחה הביאה את ציווייה בפני שניהם – כלומר הלכה למעשה מדובר בצוואה בפני "שני עדים" – וכי המסמך משקף את רצונה החופשי.

"שוכנעתי כי העדה לצוואה נכחה במעמד עריכת הצוואה ממש והייתה עדה לשיח בין המנוחה לבין השייח, ולהבעת רצונה של המנוחה בפניו. בניגוד לטענות הבן, שוכנעתי כי העדה אכן נכחה בביתו של השייח והתלוותה אל המנוחה לביקור זה, שנועד לשם עריכת צוואה", כתבה השופטת והוסיפה: "הדין מכיר בסמכותו של בית המשפט לקיים את הצוואה אף בהינתן העדר חתימת העדה לצוואה, ומצאתי כי התנאים להפעלת סמכות זו מתקיימים".

בנסיבות אלה דחתה השופטת את התנגדות הבן לצוואה המאוחרת תוך שהורתה, לבקשת אחיותיו, על קיומה. כפועל יוצא מכך, בוטלה הצוואה הראשונה. לטובת הארבע נפסקו הוצאות בסך 8,000 שקל.

• ב"כ הבנות: עו"ד שי דקס ואח'
• ב"כ הבן: עו"ד רמי חלבי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.