עסק שהיה משותף לבעל ואישה עבר במהלך ההליך לבעלותה הבלעדית של הנתבעת. רואה חשבון שמינה בית הדין סבר כי לעסק יתרת חובה. הבעל טען כי ישנן הכנסות רבות שאינן רשומות, אך הדיינים דחו את עמדתו.
בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב הכריע לאחרונה בחלוקת רכוש וכספים בין בני זוג שהתגרשו לפני כשנה וחצי. לאחר הכרעה במספר מחלוקות ושקלול של כולן יחד, האיש חויב לשלם לגרושתו כ-35,000 שקל.
הרב אבירן יצחק הלוי, הרב רפאל י' בן שמעון והרב מאיר כהנא, קבעו בין היתר כי לעניין איזון המשאבים, אין לקחת בחשבון הכנסות "בשחור" מעסק שבבעלות האישה שהועלמו לכאורה לטענת האיש (טיבו של העסק לא צוין).
הצדדים נישאו ב-2013 והתגרשו באוגוסט 2017, כשנה לאחר שהאיש הגיש תביעה לגירושין אליה כרך תביעה לחלוקת רכוש. בהסכם הגירושין נקבע כי לאחר הגט השניים ימשיכו לדון בענייני הרכוש.
בית הדין קבע כי "מועד הקרע" – מועד הפרידה לעניין חלוקת הרכוש – הוא מאי 2016. לצורך איזון המשאבים מונה רואה חשבון, לאמוד את שווי עסק שהיה משותף להם ועבר לבעלותה הבלעדית של האישה ב-2016.
בפסק דינם פירטו הדיינים מספר נקודות שנותרו במחלוקת, ובהן שווי העסק, רכב שהיה של הצדדים אך משועבד לחברת מימון, כספים שנפדו מקרנות, שלושה קטנועים הרשומים על שם התובע ונמצאים בידי הנתבעת, דמי מכירת תכולת הדירה שלהם, ועוד.
רואה החשבון רואה החשבון העריך את שווי העסק כשלילי, בסך 97,870 שקלים בחובה, וסבר כי על התובע לשלם לנתבעת סך 48,935 שקל בשל לקיחת העסק לאחריותה על חובותיו – עמדה שאימץ בית הדין.
בעניין זה בית הדין דחה את טענת התובע שלפיה יש לקחת בחשבון גם הכנסות בלתי רשומות של העסק (הכנסות "בשחור") של כ-147,000 שקל שהיא חייבת לו. הדיינים הבהירו כי לא הוכח שהיו הכנסות שלא נרשמו.
בהקשר זה הדיינים הוסיפו כי אמנם הצדדים הודו שבתקופות מסוימות העלימו הכנסות בשיתוף פעולה, אולם לא בכל השנים, ויש להניח כי בתקופה שבה הצדדים היו במתח, העסק הופעל בזהירות רבה יותר.
כמו כן, הדיינים הבהירו כי אין לקבל את עמדת התובע וציינו כי "על פי טענת התובע, הוא מוצא עצמו נתקל במכשול שהוא עצמו הציב, כשהציג לרשויות מצג שווא של עסק כושל".
לא הביאה מסמכים
בהמשך פסק דינם הדיינים דנו ביתר המחלוקות, תוך מתיחת ביקורת על שני הצדדים, שהתרשלו בעניינים שונים. בחלקן, הם קיבלו את עמדת התובע, למשל כשחייבו את הנתבעת לשלם לו 20,000 שקל לאחר שקיבלו את טענתו בדבר משיכת כספים מכספי ביטוח שהיו על שמה. "יש להצטער שהנתבעת לא הביאה מסמכים המאמתים או שוללים טענה זו", כתבו.
בנוגע לאופנועים הדיינים קבעו פשרה – היות שהאופנועים מעוקלים בשל חובות קודמים של התובע, נקבע כי התובע יוכל לקחת אותם לרשותו בתנאי שישלם לנתבעת שליש ממחירם.
בכל הקשור לתכולת הבית, הדיינים חייבו את הנתבעת לשלם לתובע חלק מהסכום לו טען, לאחר ששוכנעו כי חלק מהסכומים שימשו לצורכי מימון ילדיהם המשותפים, אולם יחד עם זאת הסבירו כי "השימוש בכספי התמורה לצורכי הילדים, ללא תיאום בין הצדדים, אינו יכול לפטור אוטומטית את הנתבעת מלתת לתובע את חלקו בתמורה".
לאחר שקלול כלל המחלוקות, התובע חויב לשלם לנתבעת 34,686 שקל.
התובע חויב להודיע לבית הדין תוך 14 יום באיזו דרך הוא מבקש לממש חלוקת כספים שאינם נזילים.
- ב"כ התובע: לא צוין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שירה לבני קינן
עו"ד איליה וייסברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין