בפסק דין שניתן לאחרונה, ביה"ד לעבודה בתל-אביב ציין שהוא "רואה בחומרה" את הטופס עליו מוחתמים העובדים שסיימו עבודתם בחברה, ובו הם מוותרים לחלוטין על המגיע להם.
התובע הועסק על ידי חברת משאבי האנוש י.ב. שיא משאבים בע"מ, כמנקה רחובות בשירות עיריית רמת גן, למשך תקופה של 18 חודשים, עד פברואר 2016.
בתביעה לפיצויים שהגיש בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, התובע טען כי במהלך אותו חודש, הנתבעת ביצעה שינויים מבניים שבמסגרתם העבירה את אחד העובדים למקום אחר, וכפועל יוצא התובע התבקש לבצע את תפקידו, בנוסף לתפקיד שלו.
לטענתו, בעקבות העומס ובכדי לעמוד במטלות הוא ביקש ממנהלו תוספת שעות עבודה, אלא שהמנהל סירב, פיטר אותו לאלתר והציב במקומו מחליף.
מנגד, הנתבעת הציגה גרסה שונה לגמרי וטענה כי התובע נטש את עבודתו ללא כל הודעה מראש.
הנתבעת אף טענה שיש לדחות את התביעה על הסף, מאחר שעם סיום עבודתו התובע חתם על טופס ויתור בו הצהיר שאין לו שום טענות נגדה.
ניצול של חולשה
השופט דורי ספיבק שהכריע בתביעה באחרונה, הבהיר כי בית הדין לעבודה אינו ממהר לתת תוקף לכתבי ויתור, בוודאי כשמדובר בוויתור על זכויות שלא ניתן להתנות עליהן, מה שנקרא בעגה המשפטית "זכויות קוגנטיות".
לגופו של עניין, השופט קיבל את גרסת התובע לנסיבות סיום יחסי העבודה, ושוכנע כי הוא פוטר מיידית וללא שימוע.
מסקנה זו התבססה על מספר נימוקים. ראשית, השופט התרשם שהתובע אמין. שנית, הנתבעת בחרה שלא להביא את מנהלו של התובע לעדות, דבר שפעל לרעתה. פרט נוסף שהחליש את גרסת הנתבעת היה העובדה שאיש מטעמה לא תיעד בכתב את נסיבות סיום העבודה.
לפיכך השופט קיבל את התביעה ולאחר שבחן מה מגיע לתובע, קבע כי החברה תשלם לו כ-23,000 שקל בגין זכויות סוציאליות שונות, כולל פיצויי הלנת שכר. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
במקרה זה, כפי שניתן להיווכח, לא עמדו על הכף סכומים דרמטיים – אם כי לאדם קשה יום 23,000 שקל אינם דבר של מה בכך – ודומה כי חלקו החשוב יותר של פסק הדין התבטא בהערות קשות שכתב נציג הציבור רן ורדי, הערות שהשופט ספיבק ציין כי הן מקובלות גם עליו.
ורדי מתח ביקורת חריפה על כתב הוויתור שעליו הוחתם התובע, והבהיר כי לא מדובר במסמך סטנדרטי הכולל רק ויתור על תביעות נוספות, אלא בטופס מוכן מראש שבו העובד נדרש לאשר גם שהוא התפטר ללא הודעה מוקדמת שמזכה את הנתבעת בקיזוז דמי ההודעה מהתשלום האחרון.
"להבנתי, המדובר בניצול מובהק של מצב חולשה של עובד, שבפרישתו מבקש לקבל את זכויותיו ומגלה כי תנאי לקבלת הכספים הינו חתימה על טופס שכזה (כפי שאישרה בעדותה נציגת הנתבעת), תוך 'אישור' עובדות שהן לאו דווקא נכונות... בית דין זה רואה בחומרה הכנה ושימוש בטופס 'כתב ויתור מרצון' מוטה מסוג זה כטופס שעליו מוחתמים עובדים המסיימים העסקה, במיוחד עובדים זרים מוחלשים, ובמיוחד כאשר החתימה על הטופס הינה תנאי לקבלת זכויות קוגנטיות (בזמן שבו הן אמורות להיות משולמות או בכלל)", נכתב.
יש לקוות שמעסיקים וחברות משאבי אנוש יחדלו מנוהג זה, ולחלופין ינסחו כתבי ויתור חוקיים וסבירים, במקום מסמכים דרקוניים שבהם העובד למעשה "נסחט" על מנת לקבל את המגיע לו על פי חוק.
- ב"כ התובע: עו"ד דניאל ועקנין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יאנה ברויטמן
עו"ד יחזקאל חרלף
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין