פשרה, סודיות וזכויות נפגעי עבירה: כיצד החוק ובתי המשפט מבחינים בין אינטרסים פרטיים לגיטימיים לבין ניסיון להשתיק תלונה פלילית
מדי פעם נחשפות פרשות של אנשי ציבור או בעלי הון בהקשר לפרשיות מין, שלצידן עולות גם שאלות על ניסיונות להגיע להסדר כספי או "הסכם שתיקה". מי שזכורה היטב היא פרשת דמי השתיקה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שסיבכה אותו באישומים פליליים. בישראל, בתי המשפט התבקשו לא אחת לבחון האם פשרה כספית או סעיפי סודיות עומדים בקנה אחד עם זכויות הנפגעות והאינטרס הציבורי למלחמה בעבירות מין.
המשפט הישראלי מאפשר חופש חוזים, אולם חופש זה מוגבל כאשר מדובר בתניות הנוגדות את תקנת הציבור. במישור האזרחי־נזיקי הדין מאפשר לנפגעת להחליט אם להגיש תביעה לפיצוי או להגיע להסדר מוסכם מול הצד הפוגע. כאן עולות שאלות של פיצוי כספי, שמירה על פרטיות ולעיתים גם סעיפי סודיות.
לעומת זאת, המשפט הפלילי משרת אינטרס ציבורי ברור: המדינה היא זו שמחליטה האם להעמיד לדין, אפילו אם מתלוננת מבקשת לחזור בה. לכן, גם הסכם אזרחי בין נפגעת לפוגע לא יכול לכפות על המדינה לסגור תיק פלילי או להימנע מהעמדה לדין אם הוגשה תלונה ואם חומר הראיות מאפשר זאת.
כשפשרה הופכת לעבירה פלילית
הקו האדום עובר ברגע שבו ההסכם כולל ויתור על הגשת תלונה או התחייבות שלא לשתף פעולה עם הרשויות. הסכם כזה אינו רק פסול ומנוגד לתקנת הציבור – אלא גם עלול להיחשב כשיבוש מהלכי משפט או הדחה בעדות ובחקירה. במילים אחרות: פיצוי לנפגעת הוא עניין אזרחי, אך "קניית שתיקה" כדי למנוע הליך פלילי היא עבירה חמורה בפני עצמה.
הפרשה של דונלד טראמפ אמנם לא עסקה בעבירות מין במובן הצר, אלא בתשלומים שהועברו לכוכבת הפורנו סטורמי דניאלס כדי למנוע פרסום על קשר אישי ביניהם. אולם הסיפור ממחיש היטב כיצד תשלום שנועד להשתיק חשיפה או הליך משפטי יכול להפוך בעצמו לעבירה פלילית. טראמפ הורשע בעשרות סעיפים של זיוף מסמכי תאגיד, לאחר שהוסוו תשלומי "דמי השתיקה" כדי להסתיר מידע מהציבור במהלך הבחירות.
דמי שתיקה אינם עוד סעיף חוזי, אלא מנגנון פסול שמערער את שלטון החוק. בישראל הפסיקה קובעת בבירור כי אין להתנות על הדין הפלילי. הסכמים שמטרתם למנוע הגשת תלונה הם פסולים ואף עשויים להקים אחריות פלילית.
מנגד, פשרות נזיקיות אמיתיות שממוקדות בפיצוי בלבד, ללא תנאי של אי־תלונה, יכולות להיות תקפות. במקרים כאלו, הפשרה אינה באה להחליף את המישור הפלילי, אלא להוות מענה אזרחי משלים. גם סעיפי סודיות או אי־פרסום אפשריים, כל עוד אינם מתנים במפורש ויתור על הגשת תלונה לרשויות. כאן נכנס לתמונה עקרון המידתיות: הסכם שנועד להגן על פרטיות שני הצדדים יכול להיחשב לגיטימי, כל עוד אינו חוסם את זכות הנפגעת למצות הליכים פליליים.
פשרות בעבירות מין יעמדו תמיד במתח שבין האינטרס הציבורי – אכיפת הדין הפלילי – לבין האינטרס הפרטי של הצדדים. המשפט הישראלי מתיר פשרות נזיקיות ואף חיסיון חוזי מסוים, אך אינו מאפשר "קניית שתיקה" ביחס להליך פלילי. עורך דין הנדרש ללוות מקרים כאלו חייב להבחין היטב בין המסגרות, להקפיד שלא להכשיר הסדרים שסותרים את תקנת הציבור, ולוודא כי כל פשרה משרתת בראש ובראשונה את זכויות הנפגעת ואת האינטרס הציבורי.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.