בצוואה החדשה שערכה נישלה האם אחת מבנותיה מהירושה משום שלא הזמינה אותה לחתונה של הנכדה. הבת טענה שהיא פעלה בניגוד לחוק הירושה אבל בית המשפט קבע: הביטול היה תקין, הצוואה תקפה
אם לשלושה ביטלה ב-2016 צוואה הדדית שערכה עם בעלה המנוח 9 שנים קודם לכן וכתבה צוואה חדשה שנישלה את אחת מבנותיה מהירושה משום שניתקה איתה קשר. לאחר שנפטרה הגישה הבת התנגדות לצוואה בטענה שביטול הצוואה ההדדית חייב את אמא שלה להחזיר את הרכוש שירשה מאביה המנוח. אלא שהשופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט למשפחה בתל-אביב קבעה כי האם הייתה רשאית לעשות ככל העולה על רוחה שכן בצוואות ההדדיות כתבו ההורים במפורש שכל אחד מהם רשאי לבטל אותן בכל עת, ללא הגבלה.
ב-2007 ערכו ההורים צוואות דומות אך לא זהות. בשתי הצוואות נכתב שבן הזוג שנותר בחיים יירש את רכושו של הנפטר, ושכל אחד מהם שומר לעצמו את הזכות לבטל או לשנות את צוואתו בכל עת. עם זאת, כל אחת מהם קבע חלוקה שונה של הרכוש בין הילדים והנכדים במקרה שלא יהיו בחיים כדי לרשת זו את זה.
כעבור שנתיים האב לעולמו ואשתו ירשה את רכושו בהתאם לצוואה. 9 שנים לאחר מכן היא החליטה לבטל את הצוואה שלה. בצוואה חדשה שערכה במקומה היא נישלה את אחת מבנותיה מהעיזבון שלה תוך שהסבירה שההחלטה נבעה מניתוק מוחלט של קשר ומכך שלא הוזמנה לחתונה של הנכדה שלה.
ב-2018 האם נפטרה ושניים מילדיה (בן ובת) ביקשו לקיים את הצוואה האחרונה שלה אבל אחותם (הבת המנושלת) התנגדה וביקשה לקיים את הצוואה הקודמת.
הבת טענה בין היתר כי הוריה ערכו צוואות הדדיות ולכן אמא שלה הייתה מחויבת לפי החוק להחזיר את כל מה שירשה מאביה לאחר מותו טרם ביטול הצוואה. מאחר שלא עשתה זאת הצוואה לא תקפה.
מהצד השני טענו האחים שלה כי הצוואות מה-2007 לא נחשבות לצוואות הדדיות אבל גם אם כן, החובה להשיב את הרכוש לא חלה במקרה הזה משום שהוריהם שמרו לעצמם את הזכות לבטל אותן ללא הגבלה.
לקחו בחשבון
השופטת איליס אילוטוביץ' סגל קבעה כי מנוסח הצוואות והנסיבות בהן נערכו עולה כי אכן מדובר בצוואות הדדיות למרות ההבדלים הקלים ביניהן. עם זאת, היא קיבלה את הטענה שהמנוחה הייתה חופשיה לבטל את צוואתה גם בלי להחזיר את הרכוש שירשה מבעלה.
השופטת הסבירה כי החובה להשיב את הרכוש שירש בן הזוג בעת ביטול צוואה הדדית נקבעה בחוק על בסיס "עקרון ההסתמכות" – ההנחה שבן הזוג שנפטר הסתמך על כך שבן הזוג שנותר בחיים יקיים את הצוואה כלשונה.
אלא שבמקרה הנוכחי ההסתמכות של בני הזוג הייתה הפוכה, שכן הם ציינו בצוואות במפורש שכל אחד מהם חופשי לשנות את הצוואה שלו ללא הגבלה. כלומר, הם לקחו בחשבון את האפשרות שאחד מהם יבטל את הצוואה בעתיד, ולכן ההוראה שמחייבת בהשבה לא חלה על צוואותיהם.
בסיכומו של דבר נקבע כי למקרא הצוואות ההדדיות ניתן לראות כי האם קיבלה אישור לעשות בעיזבונו של בעלה ככל העולה על רוחה ולבטל את הצוואה גם לאחר מותו. משכך, היא הייתה רשאית לערוך צוואה חדשה – וזו הצוואה התקפה. הבת-המתנגדת, שעמדתה נדחתה, חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 30 אלף שקלים.
לפסק הדין בת"ע 8339-02-19
- ב"כ המבקשים (האחים שביקשו לקיים את הצוואה האחרונה): עו"ד בעז קראוס, עו"ד עמית אלזם
- ב"כ המתנגדת: עורך דין צוואות וירושות מנשה שני, עו"ד אמנון דהן
עו"ד עמרם נהרי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין