בית הדין הארצי לעבודה קבע באחרונה כי ביטוח לאומי שלל את הקשר בין מצבה הנפשי והרפואי של האישה לבין אירוע האיבה על סמך החלטה פגומה של הוועדה הרפואית, והחזיר את העניין לדיון נוסף בוועדה עם הרכב שונה.
באחד מימי יולי 2006 – תקופת מלחמת לבנון השנייה – נכחה הקשישה באחת מפעולות האיבה שהתרחשו נגד ישראל בחיפה (באותו היום נפלו קטיושות על העיר והתבצע גם פיגוע ירי אולם לא ידוע לאיזה מהאירועים הקשישה הייתה עדה).
5 שנים לאחר מכן, כשהייתה בת 67, אובחנה אצל הקשישה מחלת יתר לחץ דם, שנבעה לטענתה מהטראומה שחוותה באירוע הטרור.
בסמוך לגילוי מחלתה הקשישה ביקשה מביטוח הלאומי להכיר בה כ"נפגעת פעולות איבה". אך במרץ 2016 החליטה הוועדה הרפואית (נפגעי פעולות איבה) כי אין קשר בין המחלה שאובחנה ב-2011 לפעולת האיבה שהתרחשה ב-2006. על החלטה זו הקשישה ערערה לבית הדין לעבודה בחיפה, אך השופט יגאל גלם דחה את ערעורה.
הקשישה הנחושה לא אמרה נואש ובינואר 2017 ביקשה לערער לבית הדין הארצי לעבודה.
הקשישה טענה כי הוועדה שגתה במסקנותיה, שלפיהן המחלה שלה קשורה לגילה המתקדם, מבלי לבחון את מצבה הנפשי והשפעתו על המחלה.
בנוסף היא טענה כי ההחלטה, שכללה את המילים "מסתבר", "אולי" ו-"ככל הנראה", אינה קביעה החלטית בעניינה ולפיכך יש להחזיר הדיון להרכב רופאים שונה.
המוסד לביטוח הלאומי התנגד לבקשה שכן לטעמו, חוות הדעת של הרופא עליו הסתמכה הוועדה הייתה מנומקת היטב, וכלשונה, אין קשר סיבתי בין התפתחות המחלה לבין מצבה הנפשי של הקשישה.
דילגו על שלב קריטי
המוסד הוסיף כי לבית הדין אין סמכות להתערב בהחלטה ממילא כי לא נפלה בה טעות משפטית כלשהי. אך לעומתו השופטת רונית רוזנפלד סברה כי יש-גם-יש טעות משפטית שכן הוועדה דילגה על שלב קריטי בתהליך הבדיקה.
לפי השופטת רוזנפלד, הדבר הראשון שהוועדה הרפואית הייתה צריכה לבחון הוא האם חלה החמרה פתאומית במצבה הנפשי של הקשישה לאחר אירוע הטרור. רק לאחר מכן, היה עליה להתפנות לשאלת הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי, המחלה והאירוע.
השופטת הדגישה כי מהחלטת הוועדה עלה שהיא כלל לא התייחסה לשאלה הראשונה, ושללה את הקשר הסיבתי מבלי לבדוק רק על סמך פער הזמנים בין האירוע לבין התפרצות המחלה.
הנשיא יגאל פליטמן וסגניתו השופטת ורדה וירט ליבנה הסכימו עם השופטת רוזנפלד ויחד, פה אחד, הורו השופטים לוועדה הרפואית לשוב ולדון בעניינה של הקשישה.
השופטים דרשו שהפעם ישבו בהרכב מומחים הן מהתחום הפסיכיאטרי והן מהתחום הפנימי, שיצטרכו להיוועץ זה עם זה באופן ישיר בזמן הדיונים בתיק, ולא רק להתכתב. בתוך כך הומלץ לוועדה להחליף את הרופא הפנימי שייעץ לה בהליך הקודם וזאת לנוכח הקשיים שעלו מחוות דעתו. לקשישה נפסקו 3,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ המבקשת: עו"ד מארון עילוטי
- ב"כ המשיבה: עו"ד חנן פוטרמן
יהושוע בלנגה עו"ד
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין