המוסד סירב להכיר בתאונת עבודה של בעל עסק להתקנת דודים, ובמהלך ההליך המשפטי האיש נפטר. בשלב זה המוסד מצא תירוץ אחר וטען שאלמנתו לא יכולה להיכנס לנעליו. אלא שבית הדין לעבודה חלק על כל טענותיו.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל באחרונה את תביעתה של אלמנתו של בעל עסק להתקנת דודים במהלך עבודתו, והורה למוסד לשלם לה דמי פגיעה בגין תאונת עבודה. סגנית הנשיאה השופטת אריאלה גילצר-כץ, קבעה כי המוסד שגה כסירב להכיר בהתקף לב שחווה המנוח כתאונת עבודה.
בנוסף, לאחר שהמנוח נפטר במהלך ההליך, המוסד טען שאלמנתו בכל מקרה לא זכאית להיכנס לנעליו, אולם גם טענה זו נדחתה.
המקרה שעורר את המחלוקת אירע בשנת 2012, כאשר האיש הרים קולט שמש כבד יחד עם עובד נוסף. הדבר היה חריג שכן בדרך כלל הוא לא זה שנהג להרים משקלים כבדים. בזמן ההרמה חש לחץ וכאבים בחזה, הפסיק את העבודה וביקש משותפו להסיע אותו הביתה. כעבור חצי שעה הוא כבר הזדקק לפינוי בהול לבית חולים, שם התברר כי לקה בהתקף לב.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכרה בתאונת עבודה, ובעקבות זאת הוא הגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה. בשנת 2015 – כשנה לאחר שהגיש את תביעתו – הוא נפטר.
בתוך כך בית הדין מינה מומחה רפואי שקבע כי יש קשר סיבתי בין המאמץ והלחץ הפיזי שהמנוח ביצע במהלך העבודה לבין התקף הלב, והסיכוי שהתקף לב היה מתרחש באופן "ספונטני" (כלומר לא אחרי מאמץ) הוא נמוך מאד.
בשלב זה, אלמנתו נכנסה בנעליו כתובעת, וטענה כי היא זכאית לכל הכספים המגיעים לבעלה המנוח מעצם ההכרה באירוע כפגיעה בעבודה.
אלא שהמוסד התנגד, וטען כי לתובעת אין מעמד, ואין לו כל "יריבות" מולה.
בנוסף, המוסד טען כי לא ניתן לזמן את המנוח לוועדה רפואית ולקבוע לו אחוזי נכות כתוצאה מהאירוע הלבבי, ולכן גם לא ניתן לקבוע את גובה הגימלאות שלהן היה זכאי.
בין זכות לזכאות
בתחילת הכרעתה, השופטת גילצר-כץ הבהירה שהיא מאמצת את עמדתו המקצועית של המומחה הרפואי, משלא מצאה הצדקה לסטות ממנה.
מכאן ניגשה השופטת לשאלת זכאותה של התובעת, והבהירה כי אם המנוח היה בחיים הוא היה מקבל את דמי הפגיעה, אלא שמה שמנע ממנו לקבלם הוא העובדה שהתיק מתנהל מספר שנים. במצב כזה השופטת הבהירה כי "מרגע שהוכרה התביעה משמעות הדבר היא כי פקיד התביעות היה צריך להכיר בה, קרי, עוד בהיות המנוח בחיים".
בהמשך לכך השופטת קבעה כי התובעת זכאית לדמי הפגיעה כשארה של המנוח, שכן לפי חוק הביטוח הלאומי, מי שזכאי לגמלה ונפטר בלי שגבה אותה – החוב ישולם לשאיריו.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי אמנם החוק קובע כי זכות לגמלה אינה עוברת בירושה, אולם יש לאבחן בין זכות לבין זכאות. במקרה הנדון מדובר על זכאות.
"ברי שהתובעת איננה צריכה להינזק בשל התמשכות הליכים מיום הגשת התביעה למל"ל ועד פסק דין בבית הדין. פסק דין זה משמעותו כאמור כי המנוח היה זכאי לדמי פגיעה מהנתבע. מכוחה של אותה זכאות, זכאית האלמנה לדמי פגיעה", קבעה.
בכל הקשור לאחוזי נכות, השופטת הבהירה כי הם ייקבעו על פי תקנות הביטוח הלאומי, כפי שבמקרים אחרים הם נקבעים בלי נוכחות מבוטחים.
המוסד לביטוח לאומי אף חויב לשלם לתובעת שכ"ט והוצאות משפט בסך כולל של 8,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שרון אסולין
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי
עו"ד לירן פז עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין