במשך שנים עשו בני משפחה מבאקה אל גרביה שימוש בחלקת שכניהם כדי להגיע לביתם. השופט אמיר סלאמה קיבל באחרונה תביעה שהגישו נגדם השכנים וקבע שהם זכאים לבטל את רשות המעבר שנתנו לנתבעים.
בית משפט השלום הכריע לפני כשבוע בתביעה שהגישו תושבי הצפון נגד שכניהם. התובעים טענו שהם היו זכאים לבטל את רשות המעבר שנתנו לנתבעים עם סלילת כביש שאפשר להם מעבר חלופי. הנתבעים טענו מנגד שבשל השנים הארוכות שבהם עשו שימוש בשטח נוצרה לטובתם זכות קניינית של ״זיקת הנאה״ אך טענותיהם נדחו.
חמישה אחים תושבי באקה אל גרביה הגישו ב-2016 תביעה נגד קרובי משפחתם שגרים בחלקה סמוכה. הם טענו שבמשך שנים אפשרו לנתבעים לעשות שימוש בחלק מהשטח שלהם כדרך מעבר כדי להגיע לבתיהם, הן רגלית והן באמצעות רכבים.
לטענת התובעים, הרשות הייתה זמנית עד שהמועצה תסיים לסלול כביש גישה לחלקות מדרום, דבר שהתרחש ב-2015. עם סלילת הכביש הם הודיעו לנתבעים שעליהם להפסיק לעשות שימוש בשטח אך הנתבעים סירבו. התובעים הוסיפו שהמשך המעבר בשטח באמצעות רכבים מסכן את בני ביתם.
הנתבעים טענו מנגד כי מדובר בדרך ציבורית בה הם עשו שימוש מזה 40 שנה ויותר, באופן שיצר לטובתם ״זיקת הנאה״ – זכות קניינית להשתמש בקרקע. לדבריהם, אין להם אפשרות אחרת להגיע לבתיהם מלבד דרך השטח שבמחלוקת, מאחר שסבם של התובעים חסם, באמצעות בניית מבנה, דרך שהייתה אמורה לשמש גישה לחלקתם מצפון.
הנתבעים הוסיפו שהתובעים מונעים מהם אפשרות שימוש בשטח ממניעים נקמניים ולא ענייניים, כאשר במקביל הם מאפשרים לאחרים בחלקות סמוכות לעשות בו שימוש.
30 שנות שימוש ברצף
השופט אמיר סלאמה מבית משפט השלום בחדרה התרשם כי אכן במשך תקופה של עשרות שנים שימשה חלקת התובעים את הנתבעים כמעבר מצפון בכדי להגיע לחלקותיהם.
השופט ציין שבשנת 2008 השתנו הדברים בעקבות בניית ביתם של שניים מהתובעים שחסם את דרך המעבר המקורית. לדברי השופט, מרגע זה נוצר מעין "מעקף" שקירב את תוואי דרך המעבר לבתי התובעים. מצב זה נמשך בהסכמת התובעים עד השלמת סלילת הכביש ב-2015 אז הודיעו התובעים לנתבעים שאין להם רשות יותר להשתמש בשטח.
עוד התרשם השופט שלנתבעים יש גישה רגלית לבתיהם שלא דרך השטח שבמחלוקת ובאפשרותם לקדם יוזמה תכנונית שתאפשר כניסה לחלקתם גם עם רכבים, שלא דרך שטח התובעים.
השופט קבע שהתובעים היו זכאים לבטל את הרשות שנתנו לנתבעים להשתמש בשטח לאורך השנים. לדבריו, הנתבעים לא הוכיחו שנוצרה לטובתם ״זיקת הנאה״ בשטח. השופט הבהיר שלצורך ביסוס זיקת הנאה יש להראות שימוש של 30 שנים רצופות בשטח. בהקשר זה לדבריו, הפסיקה קבעה שהשנים בהם נעשה שימוש בשטח בהסכמת הבעלים אינן נכללות בפרק הזמן הזה.
לפיכך ומאחר שהנתבעים עשו שימוש בשטח בהסכמת הבעלים עד שנת 2015, לא התקיים התנאי הנוגע לרצף שימוש של 30 שנים. מעבר לכך, חומר הראיות אינו מאפשר קביעה מדויקת של מספר השנים בו עשו הנתבעים עצמם (ולא אחרים) שימוש בחלקת התובעים.
השופט סיכם שהתובעים הוכיחו שהם זכאים למנוע מהנתבעים לעשות שימוש בשטח המחלוקת, בעוד שהנתבעים לא הוכיחו שקיימת בידם זכות לכפות על התובעים את השימוש. בנסיבות אלה הוא הוציא צו המונע מהנתבעים לעשות כל שימוש בחלקת התובעים.
הנתבעים חויבו בשכ״ט עו״ד בסך 12,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא פורטו בפסק הדין
עו"ד עפר גמליאל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין