בית משפט השלום קבע כי הפניקס תפצה את המבוטח לפי השכר הממוצע במשק כיום ולא לפי שכרו בגיל 22 כשהיה שליח פיצה, כפי שביקשה. גם יתר טענותיה של הפניקס נדחו, ונפסק כי היא תשלם עבור נזקי המבוטח כ-212 אלף שקל.
בינואר 2011, כשהיה בן 22, נפגע מבוטח של חברת הפניקס בתאונת דרכים. הוא הועבר לחדר המיון בבית החולים סורוקה שבבאר שבע, שם התלונן על כאבים בידיים, בפנים וברגליים, אך בצילום לא נמצאו שברים, והוא שוחרר לביתו למנוחה.
לייעוץ בדיני ביטוח
פנו ל- עורך דין ביטוח
בטיפול דרך קופת החולים, נמצא כי למבוטח יש קרע במיניסקוס ולכן עבר טיפולי פיזיותרפיה וקיבל תרופות.
בספטמבר 2011 הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בהרצליה נגד הפניקס שסירבה לשלם לו, כמו להרבה מבוטחים אחרים, פיצויים בעבור נזקיו.
בית המשפט מינה אורתופד מומחה ובאפריל 2012 המבוטח נבדק על ידו ותיאר לו שהוא סובל מכאבים בברך, במיוחד כשיש שינוי במזג האוויר, שהוא מתקשה בהליכה ממושכת ועלייה במדרגות. האורתופד קבע לו נכות רפואית של 10 אחוזים, בעקבות הנזק הקל שנגרם לו מהקרע במיניסקוס.
לטענת המבוטח יש לחשב את הפיצוי על אחוזי הנכות לפי השכר הממוצע במשק, מאחר שמיולי 2013 הוא עובד כנציג תפעול בחברת רכב, ומשכורתו עומדת על כ-8,200 שקל ברוטו (הזהה לנטו).
עוד הוא טען כי לא קיבל שכר בתקופה שאחרי התאונה, וביקש שייפסקו לו פיצויים גם עבורה.
הפניקס לעומתו טענה כי יש לקבוע לו אחוזים לפי המשכורת שקיבל ביום התאונה, אז עבד כסייר מוקד בעיריית באר-שבע וכשליח בפיצריה, ושכרו הממוצע עמד על 5,744 שקל בחודש. עוד היא טענה כי מאחר שהעירייה היא גוף ציבורי, סביר להניח כי המבוטח קיבל משכורת עבור ימי המחלה, לכן היא לא צריכה לפצות אותו על אותה תקופה.
עוד טענה הפניקס שהמבוטח לא סייע להקטין את נזקיו, מאחר שסירב לעבור ניתוח לתיקון המיניסקוס, הליך פשוט עם סיכויי הצלחה גבוהים, ולכן יש לקבוע לו אחוזי נכות מופחתים.
המבוטח השיב כי הוא המפרנס היחיד של משפחתו, ובמצב שלא מדובר בניתוח מציל חיים וקיים סיכון שמצבו יוחמר, הוא סירב לעשות אותו.
סיפור חייו
סגן הנשיא השופט יחזקאל הראל קיבל את תביעת המבוטח.
לדעתו, הפיצוי שמגיע למבוטח צריך להיות בהתאם לשכר הממוצע במשק. לפי השופט, אין זה הגיוני לפסוק פיצוי שאמור לכסות גם את הפסדי השכר העתידיים, בהתאם למה שהרוויח כשהיה בן 22 "שעה שטרם החל לכתוב את סיפור חייו" ועבד בעבודות מזדמנות.
השופט העמיד את נכותו התפקודית של המבוטח על 7% ופסק לו פיצוי של 184,307 מהסיבה שלפי החישוב נותרו לו עוד כ-40 בנות עבודה, עד גיל 67 (גיל הפרישה לפנסיה).
עוד קבע השופט הראל כי התובע לא קיבל דמי מחלה מהעירייה אלא כ-13 אלף שקל דמי פגיעה מהביטוח הלאומי. כדי להשלים למשכורת הממוצעת אותה היה אמור לקבל עבור אותם חודשים, על הפניקס להוסיף לו עוד 4,795 שקל.
לסיכום, נפסק כי התובע זכאי לפיצוי של 211,765 שקלים על נזקים כמו הפסדי השתכרות, תנאים סוציאליים, כאב וסבל והוצאות רפואיות, בקיזוז מענק עתידי מהביטוח הלאומי. בנוסף ישלמו לו שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד פרויליך
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסף רנרט
* עו"ד רונית שאולי-ברנאי עוסקת בדיני ביטוח ותאונות דרכים
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין