על חברת "בוני הארץ י.ק." הוטלו קנסות בסך כ-336,000 שקל, בנימוק שסיפקה לעובדים מגורים במבנה מלוכלך ולא מתוחזק. באורח נדיר שופטי הערעור התערבו בממצאים העובדתיים, וקבעו שאין להסתמך על ביקורת בודדת של פקחי התמ"ת.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של חברת "בוני הארץ י.ק.", והחליט לבטל קנס שהוטל עליה ועל בעליה, בסכום כולל של כ-336,000 שקל, בגין העמדת מגורים בלתי-הולמים לעובדים זרים.
בניגוד לבית הדין האזורי לעבודה, שופטי בית הדין הארצי סבר שלא הוכח כי אכן תנאי המגורים שסופקו לעובדים היו בלתי הולמים.
על פי כתב האישום שהוגש בשנת 2010, במהלך ביקורת מפקחי משרד התמ"ת במבנה בן שלוש קומות בירושלים, נמצא שהמגורים שסיפקה המערערת למספר עובדים זרים מסין, לא היו "מגורים הולמים", וזאת לנוכח ליקודיים במבנה ואי התאמות ביחס לתקנות עוברים זרים, המגדירות את תנאי המגורים שעל מעסיקים להעמיד לעובדים זרים.
ב-2015 בית הדין האזורי בירושלים הורשעה המערערת בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לפי חוק עובדים זרים, ביחס להעסקתם של שמונה עוברים מסין. המערער – בעליה של המערערת באותה עת – הורשע בעבירה של אחריות נושא משרה לעבירות בהן הורשעה המערערת, לאחר שהוכח לשיטת בית הדין כי היה מודע למצב, או לכל הפחות "עצם את עיניו".
בהכרעת הדין בית הדין האזורי קבע שהמגורים אינם עומדים בתנאי התקנות, בין היתר בכך שלא היתה תאורה מספקת בחדר המדרגות, לא היו לעובדים ארוניות אישיות, השירותים לא היו נקיים, העובדים נחשפו למצב תברואתי קשה, והמבנה כולו לא היה מתוחזק כאוי.
על המערערת נגזר קנס בסך 280,320 שקל, ועל המערער קנס בסל כ-56,000 שקל.
ערעורה של החברה ובעליה נסוב בעיקר סביב הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי. המערערים הצביעו על כך שהמדינה התבססה על אותה ביקורת, אך לא הציגה דו"חות ביקורת של ביקורות נוספות שנערכו לפני ואחרי אותה ביקורת – דבר המשליך על מסקנותיה.
"מחדל חקירה"
השופט משה טוינה קיבל את עמדה זו, שכן מהעדויות עלה שהאכן במבנה בוצעו ביקורות. כך למשל, התברר שיום לפני הביקורת שהביאה לכתב האישום, נערכה במקום ביקורת מקדימה במהלכה נצפה פועל שעסק בעבודות ניקיון. ביקורת נוספת נערכה לאחר הביקורת שהביאה לכתב האישום, ותוצאותיה לא הוגשו לבית הדין.
בהקשר זה השופט ציין כי יש להיזהר מלקבוע מסקנות על סמך ביקורת בודדת ברגע נתון, שהרי מטבע הדברים רמת ניקיון ומצב תחזוקה עם עניין דינאמי, ויכולים להיות מצבים שביקורת מסוימת אינה משקפת את הניקיון או מידת התחזוקה באופן כללי.
השופט הוסיף כי אי הצגת ממצאי ביקורות נוספות מהווה "מחדל חקירה, משיש בהן פוטנציאל לזכות את המערערת מהעבירות המיוחסות לה של אי העמדת מגורים הולמים בשל מצב הניקיון והתחזוקה של המבנה וסביבתו ככל שתוצאות אותן ביקורות הן חיוביות".
על כך השופט הוסיף בין היתר כי מהעדויות וכן מתמונות מסוימות עלה כי לעובדים כן סופקו ארוניות אישיות.
לפיכך, השופט קבע כי ההמצאים העובדתיים לא הוכחו כראוי, והתוצאה היתה זיכוי המערערים. אל מסקנה זו הצטרפו סבן הנשיאה השופט אילן איטח והשופטת לאה גליקסמן.
בשולי הדברים השופט טוינה אף ציין שבעיניו אין ראיות המצביעות על מודעות של המערערת על מצב הניקיון והתחזוקה כפי שהשתקף בביקורת שבבסיס כתב האישום.
- ב"כ המערערים: עו"ד אפרת גרינברג יוסף, עו"ד אברהם אלבו, עו"ד יאיר דוד
- ב"כ המשיבה: עו"ד שרון פיליפסון-אברהם
עו"ד משה דנוך
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין