העובדת פוטרה לאחר שהמנהלת הישירה צעקה עליה וכינתה אותה בשמות מול חבריה לעבודה. בית הדין לא האמין למשמע אזניו – וקיבל את התביעה נגד המעסיקה.
השופטת אופירה דגן-טוכמכר מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה נציגת טלמרקטינג בחברת "שניר אפיקי ניהול", שפוטרה מהעבודה עקב ריב סוער בינה לבין המנהלת הישירה. "מדובר בתקרית חריגה וחמורה של חילופי דברים קשים" העירה השופטת, שמלבד פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פסקה לעובדת גם פיצוי על עגמת נפש.
בספטמבר 2012 התובעת החלה לעבוד בחברה כנציגת מכירות טלפונית לצורך שיווק יחידות דיור ברשת בתי האבות "משען".
הריב שהוביל בסופו של דבר לסיום עבודתה בחברה אירע בינואר 2014. לדברי התובעת, המנהלת הישירה שלה צרחה עליה מול חבריה לעבודה ואף כינתה אותה בנוכחותם "בהמה, מטומטמת, מפגרת".
לאחר חופשת מחלה של מספר ימים היא נפגשה עם מנכ"ל החברה שסיכם עמה כי תשהה בביתה למשך שבועיים נוספים שהוגדרו כ"תקופת צינון", ובסופם תקבל הצעה לעבור לתפקיד אחר.
אבל בפועל הפגישה לא התקיימה – כאשר הדעות בנושא היו חלוקות: התובעת טענה כי ביקשה להעביר את הפגישה, שתוכננה להתקיים במשרדי החברה בנשר, למרכז הארץ אך היא סורבה. לעומתה, החברה טענה כי היא פשוט "הבריזה" מהפגישה ובכך למעשה התפטרה.
בתביעה שהוגשה כשנה לאחר מכן, התובעת טענה שהיא פוטרה וביקשה לחייב את המעסיקה לשלם לה פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לטענתה, היא מעולם לא הודיעה על התפטרותה אלא ההיפך – היא הודיעה שהיא מעוניינת לשוב לעבודה גם אם המשמעות היא עבודה תחת אותה מנהלת, אולם דבריה זכו להתעלמות.
בנוסף, התובעת ביקשה פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה עקב ההשפלות שספגה מהמנהלת הישירה. לטענתה, הריב שקדם לפיטורים היה השיא ועוד לפני כן היא סבלה מהתפרצויות ומאלימות מילולית.
אלא שהמעסיקה טענה כי יחסי העבודה סוכלו לנוכח סירובה של התובעת להגיע לפגישות עמה ולכן יש לקבוע כי התפטרה מיוזמתה.
עוד נטען כי התובעת היא זו שתקפה את המנהלת ומשכך היא לא זכאית לפיצוי על עגמת נפש.
התנהלות "בעייתית"
אבל הראיות בתיק שיכנעו את השופטת דגן-טוכמכר כי התובעת פוטרה עקב הריב. "הנתבעת היא זו שהפסיקה למעשה את עבודתה של התובעת, וזימונה למשרדים בנשר לצורך 'הצבה מחדש' בתפקיד אחר, לא נעשתה בתום לב הראוי", כתבה.
השופטת אף לא שוכנעה שהנתבעת הציעה לתובעת משרה אחרת בקרבת מגוריה, כפי שזו טענה, מה גם שהיא לא הסבירה מדוע סירבה לקיים את הפגישה במרכז הארץ. משכך נקבע כי התובעת פוטרה וזכאית לפיצויי פיטורים.
כמו כן נפסקו לתובעת דמי הודעה מוקדמת, אם כי חלקיים בלבד, מאחר שהשופטת התרשמה כיהתובעת "לא עשתה מאמץ מיוחד להעמיד עצמה לרשות העבודה" בתקופה זו.
באשר לעגמת הנפש, השופטת ציינה כי הוכח בפניה שהמנהלת הישירה הייתה "בעייתית" ונהגה לצעוק ולגעור בעובדים כעניין שבשגרה, כאשר החברה לא עשתה בנושא דבר. עם זאת, השופטת ציינה כי גם התובעת תרמה ל"מימדי התקרית" ומשכך תקבל פיצוי חלקי בלבד.
בסופו של דבר, המעסיקה חויבה לשלם לתובעת 30,357 שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין