ביטוח לאומי שלל קצבאות מישראלית שטסה לבקר את בעלה - פסקדין

המוסד הפסיק לשלם גמלאות השלמת הכנסה ואזרח ותיק לתובעת, בשל שהות רבה לצד בעלה בגאורגיה. כעת ביה"ד לעבודה קבע כי יש להכיר בה כתושבת מאז 2019

ביטוח לאומי התנגד, אך בית הדין לעבודה בבאר שבע הכיר בישראלית כתושבת, אף שהיא שוהה רבות בגאורגיה כדי לבקר את בעלה. השופט יעקב אזולאי הסביר שהחל מ-2019 (למעט שנה אחת) נמצאת התובעת יותר זמן בישראל מאשר בגאורגיה באופן המלמד על שינוי מגמה. זאת, לצד אינדיקציות נוספות לקביעת מרכז חייה בישראל, כמו הקמת עסק קוסמטיקה.

במרץ 2019 החליט ביטוח לאומי לשלול את תושבות התובעת – וכפועל יוצא מכך, למנוע ממנה תשלומי אזרח ותיק והשלמת הכנסה – וזאת רטרואקטיבית החל מ-2016. תביעה שהגישה כנגד ההחלטה לבית הדין נדחתה בזמנו, בנימוק שלא הוכח כי בתקופה הרלוונטית מרכז חייה היה בישראל.

האישה לא ויתרה וערער לבית הדין הארצי, שם נקבע שיש להבחין בין שתי תקופות: האחת – משלהי 2016 ועד למרץ 2019, בה אכן נדמה שמרכז חיי התובעת היה מחוץ לישראל; השנייה – ממרץ 2019 ואילך, תקופה שלגביה נרשם שינוי מגמה הן בהרחבת הזמן בה שוהה בארץ, והן במגוון אינדיקציות המלמדות על השתקעות בישראל כמו הקמת עסק בתחום טיפולי הפנים.

בנסיבות אלה הוחזר התיק לבית הדין האזורי, שם טענה האישה שיש להכיר בה כתושבת ישראל החל ממרץ 2019 ("התקופה השנייה"). נטען שבעידן הגלובאלי הנוכחי בחינת התושבות חייבת להיות גמישה, כאשר ביקוריה אצל בעלה בגאורגיה נועדו לשמירת הזוגיות בלבד – בה בעת שאמה, אחיה, ילדיה, נכדיה, נינה ולמעשה כל מרכז חייה נמצאים כיום בישראל.

מנגד טען ביטוח לאומי שרק במרץ 2025 הפכה שהותה של התובעת בישראל לרציפה, באופן שיש להכיר בה כתושבת - לעניין זכאותה לקצבאות - החל מחודש זה בלבד. לתמיכה בטענה, הפנה המוסד בין היתר לכך שב-2023 – כלומר במהלך התקופה השנייה – נמצאה האישה בארץ רק 39% מהזמן.

"חשה קשר עמוק לישראל"

אבל השופט אזולאי התרשם כי שינוי המגמה להרחבת השהות בארץ, שתחילתו ב-2019, לצד סממנים נוספים המעידים על השתקעות בישראל, מצדיקים לקבל את התביעה. אכן, צוין בפסק הדין, ב-2023 שהתה התובעת רוב הזמן מחוץ לישראל, ואולם ביתר השנים הרלוונטיות לתקופה השנייה – היא נמצאה כאן למשך יותר ממחצית הזמן.

אומנם ביטוח לאומי טען בקשר לכך שמדובר בהרחבת שהות "טכנית", שאינה מעידה על השתקעות אמיתית, אך השופט הסביר שמניעיה כלל אינם רלוונטיים, וכי כל עוד עומדת בהוראת החוק המתנה תשלום גמלאות בשהות של למעלה מ-50% הזמן בישראל - הרי שהתנאי מתקיים לגביה. לבד מכך, קבע, נתונים נוספים כמו החזקתה בדירה באשקלון, היותה בעלת חשבון בנק פעיל בארץ, וניהולה עסק לקוסמטיקה, אותו הקימה ב-2020, מלמדים כי מרכז חייה בתקופה השנייה הינו בישראל.

גם את הכאת שורשי משפחתה כאן זקף השופטת לטובת האישה. "ניכר כי התובעת חשה קשר עמוק לישראל ודואגת על טיפוח שורשיה ופירותיה - הם משפחתה המורחבת, ילדיה, נכדיה ונינה - כולם בארץ. סבורני כי יש בכך כדי להעיד על תחושת שייכות פנימית אמתית למדינת ישראל, חרף הריחוק הזוגי שנכפה עליה", כתב.

לפיכך השופט קבע שעל ביטוח לאומי להכיר בתובעת כתושבת ישראל החל ממרץ 2019, ולשלם לה זכויות בהתאם. עוד חויב המוסד לשלם לאישה 2,500 שקל הוצאות משפט, אשר יצטרפו ל-7,000 השקלים אותם נדרש לשלם לה בשל קבלת ערעורה בבית הדין הארצי.

• ב"כ התובעת: עו"ד ברוך כהן ואח'
• ב"כ הנתבע: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.