גגולאשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

פסק דין משלים זה ניתן בהמשך לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 1.1.26 בהליך עב"ל 65194-04-25, ובו הוחזר התיק לבית הדין לצורך בחינה בשאלת תושבות התובעת בתקופה שמיום 6.3.19 ואילך.

1. בקצירת האומר ולמען שלמות התמונה הדיונית, אציין כי עילת התובענה הינה החלטת הנתבע מיום 6.3.19 לשלול רטרואקטיבית החל מיום 1.10.16 ואילך את תושבות התובעת, ואשר כתוצאה מכך נשללה זכאותה לקצבת אזרח ותיק ולגמלת השלמת הכנסה, והיא אף חויבה להשיב לנתבע קצבאות ששולמו לה.

    

2. פסק הדין אשר ניתן ביום 26.3.25 קבע כי לא עלה ביד התובעת להוכיח כי בתקופה הרלוונטית היה מרכז חייה בארץ, ותביעתה למעשה נדחתה.

    

3. התובעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי אשר התברר בהליך עב"ל 65194-04-25. פסק הדין שניתן ביום 1.1.26 ערך הבחנה בין שתי התקופות לגביהן הוציא הנתבע החלטות לאי הכרה בתושבות:

    

   הראשונה - מיום 1.10.16 ועד יום 6.3.19 כונתה "התקופה הראשונה";

   השנייה - מיום 6.3.19 ואילך, היא "התקופה השנייה". בית הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כדלקמן (הדגשים אינם במקור י.א):

    

   "...

   3.במסגרת הערעור מיקדה המערערת את טענותיה בתקופה שהחל מיום 6.3.19 כשמיקוד זה נובע מכך שבמועד זה ניתנה החלטת המוסד הראשונה לשלילת התושבות. לאחר זאת הגישה המערערת בקשה לבחון את תושבותה מחדש באמצעות מילוי שאלון ובעניין זה ניתנה החלטה ביום 19.8.20 לפיה המוסד קבע בהחלטה מנומקת שמרכז חייה של המערערת מתנהל מחוץ לישראל. כמו כן נאמר בסיפת ההחלטה כי בידי המערערת לערער עליה תוך 12 חודשים בפני בית הדין האזורי לעבודה.

   4. ביום 9.6.21 הגישה המערערת תובענה לבית הדין האזורי בזיקה להחלטה מיום 19.8.20, משכך לא ניתן היה לקבוע כי תביעת המערערת הוגשה שלא במועד, ובמיוחד נוכח העובדה כי החלטת זו לא הפנתה להחלטות קודמות אלא עמדה בזכות עצמה בנימוקים מפורטים.

   5.לגופם של דברים, סבורים אנו כי היה מקום לערוך אבחנה לבית הדין האזורי בנוגע לשתי התקופות שבקשר אליהן הוציא המוסד החלטות לאי הכרה בתושבות. הראשונה, מיום 1.10.16 ועד יום 6.3.19 (להלן: התקופה הראשונה). השנייה, מיום 6.3.19 ואילך (להלן: התקופה השנייה). אבחנה זו נדרשה בשים לב לטענת המערערת בדבר שינויים שחלו בנסיבות ביחס לתקופה השנייה, לרבות משך השהייה בארץ וכן פתיחת עסק בתחום הקוסמטיקה, כששינוים אלה יש לבחון לפי מבחן מירב הזיקות. זאת תוך ראייה כוללת של כלל הנסיבות והזיקות. זאת, אף אם חלקן לא הספיקו כשלעצמן להצדיק הכרה בתושבות בתקופה הראשונה, שכן אין בכך בהכרח לשלול את האפשרות כי בתקופה השנייה מצבור הזיקות יוביל למסקנה שונה.

   6.במקרה דנן בית הדין האזורי מיקד את הכרעתו בתקופה הראשונה ולא ערך ניתוח מפורט של מבחן מירב הזיקות בתקופה השנייה, וממילא לא הכריע בטענת המערערת כי חל שינוי נסיבות מהותי בתקופה זו. משכך, סבורים אנו שיש מקום לקבל את הערעור בחלקו במובן זה שהעניין יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מתן הכרעה בשאלת ההכרה בתושבות ביחס לתקופה השנייה וזאת בראי מכלול הנסיבות והזיקות. טענות הצדדים שמורות להם במלואן.

   7.סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהתיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן את שאלת תושבות המערערת בתקופה השנייה בהתאם לאמור בפסק דין זה. המוסד ישא בהוצאות המערערת בסך 7,000 ש"ח.

   ..."

    

4. בהתאם להחלטתי מיום 7.1.26, התבקשו הצדדים להגיש סיכומים משלימים מטעמם, וזאת בשים לב לאמור בס' 6 לפסק דינו של בית הדין הארצי לעיל.

    

5. התובעת הגישה סיכומים משלימים ביום 20.1.26. הנתבע הגיש סיכומים משלימים ביום 18.3.26. סיכומי תשובה מטעם התובעת הוגשו ביום 22.3.26.

    

   תמצית טענות התובעת:

6. יישום מבחני הזיקה על התשתית העובדתית בתיק מוביל למסקנה חד משמעית כי החל מחודש 3/2019 מרכז חייה בישראל, וכי שהותה בחו"ל היא ארעית ונועדה אך ורק לצורך ביקוריה את בעלה, ואין באלו כדי לשנות את מרכז חייה שהוא במדינת ישראל הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית.

    

7. התובעת מציינת כי בערעורה ויתרה מראש על תביעתה להכרה בתושבות לגבי התקופה שקדמה ל-6.3.19.

    

8. בעידן הגלובלי בחינת התושבות חייבת להיות גמישה, ומציינת כי היא אישה מבוגרת ,בגיל פרישה ,תושבת ישראל ומבקרת את בעלה בחו"ל לשם שמירה על הזוגיות, בפרט החל מחודש 3/2019 כאשר שהתה בישראל מרבית ימות השנה והשהות בחו"ל הפכה למשנית.

    

9. החלטת הנתבע מיום 19.8.20 מבוססת בעיקר על "זיקת" הימצאות הבעל בגאורגיה לפי "מבחן התא המשפחתי", תוך התעלמות מכך שבתקופה השנייה מצבור הזיקות של התובעת לישראל גובר על הזיקה הזוגית לחו"ל ומבחן התא המשפחתי. התובעת מבהירה כי בתקופה השנייה המודל הזוגי השתנה לחלוטין. התובעת נמצאת רוב הזמן בישראל ומבקרת את בעלה בגאורגיה כדי לשמור על זוגיותה ואין לגזור גזרה שווה בין אישה מבקרת את בעלה לבין אישה שמרכז חייה בחו"ל.

    

10. התובעת מצביעה על מס' פרמטרים המוכחים כי מרכז חייה בישראל. הראשון שבהם, שהייה פיזית בישראל. נקודת המוצא בתקופה השנייה שונה בתכלית מזו של התקופה הראשונה, וכי בתקופה השנייה חל שינוי נסיבות מובהק במבחן האובייקטיבי מבחינת ימי השהייה בארץ לעומת השהייה בחו"ל. לטענתה, אם עד לשנת 2019 שהתה התובעת זמן רב בחו"ל הרי שמאז החלטת הנתבע מיום 6.3.2019 התובעת שינתה את אורח חייה באופן יזום ומודע כדי לבסס תושבותה על פי דרישות הנתבע. צוין כי מנתוני הכניסות והיציאות שהוגשו בתיק עולה כי החל משנת 2019 התובעת שוהה בישראל רוב ימות השנה (למעלה מ-183 ימים), וכי נתון אובייקטיבי זה מהווה אינדיקציה משמעותית להעתקת מרכז החיים לישראל. נטען, כי אין זה שינוי "מלאכותי" כפי שטען הנתבע בעבר אלא מעיד על הסתמכות בכוונה, הבנת דרישות הדין והתאמת חייה כדי לחיות במדינה לצד ילדיה ונכדיה.

     

11. פרמטר נוסף שצוין הוא הקמת עסק כלכלי. נטען כי התובעת הייתה מרבית חייה עקרת בית וטיפלה בילדיה ונכדיה, זה היה עיסוקה מרבית חייה. התובעת פתחה בחודש 03/2020 עוסק מורשה לטיפולי פנים בארץ, אשר פעל ככל שניתן תחת מגבלות מגפת הקורונה שפרצה באותה עת וסגרים רבים. הכנסותיה הנמוכות אינן גורעות מעצם הזיקה הכלכלית, וכי הקמת העסק אינה "מצג שווא" כפי שטען הנתבע, אלא צעד מעשי להשתלבות בשוק העבודה בישראל וליצירת עוגן כלכלי עצמאי הקושר את התובעת לישראל

     

    בתקופה השנייה. התובעת לא פתחה עסק כלשהו בגאורגיה, ולא עבדה שם.

     

12. התובעת הצביעה על היבט נוסף הנוגע למגורים ורכוש, וציינה כי יש בבעלותה דירה באשקלון שאינה מושכרת ועומדת לרשותה תמיד, וכי היא נושאת לבדה בכל הוצאות הדירה. התובעת מציינת כי אין להם דירה בבעלותם בגאורגיה, והדירה בה מתגורר בן זוגה הינה דירה שכורה והיא מגיעה להתארח שם בזמן ביקוריה שם.

     

13. התובעת מפרטת את הקשרים המשפחתיים השורשיים שיש לה בישראל. לטענתה, מרכז עולמה המשפחתי נמצא בישראל, כל משפחתה: אמה, אחיה, ילדיה, נכדיה ונינה הנם בישראל והתובעת קשורה אליהם בקשר רגשי עמוק והייתה שותפה בגידול נכדיה.

     

14. הזיקה היחידה של התובעת לגיאורגיה היא בעלה, ויש להכיר בפיצול מרכז חיים בין בני זוג. צוין כי העובדה שילדיה של התובעת בגירים והיא בגיל פרישה זו הסיבה שאפשרה לה לנסוע לעיתים תכופות לבקר את בן זוגה בגאורגיה כל זאת ללא מחויבויות לילדים קטנים או לעבודה מגבילה אבל עם זאת אין בביקורים אלו כדי לשנות את מרכז חייה ורצונה בהמשך חייה בארץ. נטען כי למעט בעלה, אין לתובעת בגיאורגיה בני משפחה או חברים.

     

15. התובעת מתייחסת לזיקות כלכליות הקושרות אותה לארץ: חשבון בנק פעיל בישראל, ביטוח חיים ישראלי, כרטיס אשראי ישראלי פעיל, הקמת עסק כלכלי בארץ ולא בחו"ל לעומת העדר נכסים מוחלט או חשבונות בנק בגאורגיה.

     

16. טיפול ע"י שירותי הבריאות בישראל הוא היבט נוסף שצוין. לטענת התובעת, עד לשלילת תושבותה ב 3/2019 התובעת הייתה חברה בקופת חולים אבל בגלל שלילת תושבותה היא נאלצה לקבל בישראל אך ורק שירותים רפואיים ייחודיים הקשורים למחלתה ולא ויתרה על זכותה לקבל טיפולים רפואיים בישראל זכות שנשללה ממנה.

     

17. התובעת מסכמת כי הזיקה לישראל בתקופה זאת היא הדומיננטית הן אובייקטיבית והן סובייקטיבית באשר התובעת הוכיחה בהתנהגותה ובעדותה כי היא תמיד ראתה עצמה כתושבת המדינה, ולא הייתה לה כוונה כלשהי לשהות במדינה אחרת. לטענתה, התנהגותה בשינוי אורח חייה בתקופה השנייה מעידה על כך.

     

    תמצית טענות הנתבע:

     

18. התובעת לא הצליחה להוכיח כי מירב זיקותיה לארץ ולא לגיאורגיה . לדידו, לאחר בירור מקיף שערך הוא עומד על טענתו, לפיה לא חל שינוי מהותי בנסיבותיה של התובעת.

     

19. מכלול הראיות הקיימות בתיקה של התובעת מעלה בבירור כי מרכז חייה של התובעת אינו נמצא במדינת ישראל אלא בגאורגיה לצד בעלה, וזאת עד ליום 27.3.25 – מועד מתן פסק הדין, אשר רק לאחריו החלה התובעת לשהות בארץ באופן רציף.

     

20. מרכז חייה של התובעת לא היה במדינת ישראל גם בתקופה השנייה, וכי היא אינה בגדר תושבת לצורך זכאויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, אלא רק מיום 27.3.25 כאמור.

     

21. נוסף לכך, הנתבע עומד על טענת ההתיישנות.

     

    התביעה הוגשה ביום 9.6.21 בעוד החלטת הנתבע בדבר שלילת תושבות ניתנה ביום 6.3.19, דהיינו למעלה משנתיים לאחר החלטת הנתבע. המידע בדבר תקופות שהות התובעת בארץ/בחו"ל נתון בשליטתה, ובהינתן שטענת ההתיישנות מטעם הנתבע הייתה בידיעת התובעת וחזקה כי נערכה לטענה זו ,תמוה כי בחרה לטעון שיתכן ולא הייתה בארץ. נטען כי לא עלה בידי התובעת לסתור החזקה לפיה דבר הדואר נמסר תוך זמן סביר ,בסמוך לשליחתו ואף נראה כי הפקת הקוד כשבועיים לאחר שליחת המכתב היה לאור קבלת החלטה זו. הנתבע מוסיף בהקשר זה, כי ביום 31.12.19 התקבל אצל הנתבע מכתב התובעת אשר כותרתו "בקשה לחידוש תושבות" אשר התקבל בתקופה בה התובעת לא הייתה בארץ ולטענתה השאירה את המכתב בתיבת הפניות טרם יציאתה, לפיכך במועד זה ע"פ הנטען אין חולק כי התובעת מודעת לשלילת תושבותה, ואף אילו נבחן את סוגיית ההתיישנות ממועד זה הרי שחלה התיישנות על הגשת התביעה דנן.

     

22. ביחס לטענת השהייה הפיזית בישראל כי בהתאם למופעי ביקורת גבולות של התובעת, בשנת 2023 שהתה התובעת רק 39% מזמן בארץ, ולסברת הנתבע רק מיום 27.3.25 לאחר פסק דינו של בית דין נכבד זה החלה התובעת לשהות בארץ בצורה משמעותית.

     

    עיון בנתוני דו"ח הכניסות והיציאות מן הארץ מעלה כי:

    1. בשנת 2019 שהתה 52% בארץ ו-48% בחו"ל;

    2. בשנת 2020 55% בארץ ו-45% בחו"ל;

    3. בשנת 2021 55% בארץ ו-45% בחו"ל;

    4. בשנת 2022 57% בארץ ו-43% בחו"ל;

    5. בשנת 2023 39% בארץ ו-61% בחו"ל.

        

       הנתונים לעיל תואמים את אמירות התובעת בדיון ההוכחות, וכי דומה כי משנת 2019 (אז ניתנה החלטת הנתבע), התובעת "מקפידה" באופן טכני מספרי לנכוח יותר ימים בישראל מאשר בגיאורגיה, ועדיין חרף העובדה שנשללה תושבותה, ממשיכה התובעת לשהות כמעט מחצית מהשנה בגיאורגיה בשנים אלה.

        

       כן נטען, כי הגם שמדובר בתקופות המאוחרות להחלטת הנתבע (2023), נוכחותה הדלה בארץ מלמדת כי הצהרת התובעת ובעלה בדבר כוותם לשוב לארץ אינה נכונה.

        

       הנתבע אף מפנה לעדותה של בתה של התובעת הגב' לילך אשר ציינה בחקירתה כי המנטליות המקובלת בעדה הגאורגית היא שהאישה צריכה להיות לצד בעלה.

        

23. הנתבע מכחיש את טענות התובעת הנוגעות לקיומה של זיקה כלכלית ולניהול עסק בארץ, וטוען כי מדובר במצג שווא שמנסה התובעת לייצר על מנת להביא לקבלת תביעתה (העסק נפתח כ-3 חודשים לפני שהוגש לנתבע שאלון התושבות). לטענתו, התובעת ובעלה מתפרנסים באופן מוחלט מעסקו של התובע בגאורגיה, והתובעת אף רכשה הכשרה בגאורגיה והעידה כי היה בכוונתה לממשה שם. צוין כי מחקירת הבעל ובתה של התובעת עולה, כי מקור הכלכלה והפרנסה של המשפחה רובץ על הבעל .

     

24. מבדיקה שערך הנתבע, שומת מס אחרונה של העסק הוגשה בשנת 2023 וזאת ביחס לשנת 2021 בלבד, וכי ההכנסה השנתית המדווחת אצל הנתבע בעבור שנת 2021 מסתכמת בסך 1,620 ₪ בלבד ,ואם תחולק הכנסה זו באופן חודשי לאורך השנה ,אזי מדובר בהכנסה חודשית בגובה של 135 ₪ בלבד .לטענת הנתבע, אין חולק כי לא ניתן להתקיים מבחינה כלכלית מהכנסה זו בלבד, ואין לקבל את טענת התובעת לפיה עבודתה מהווה "זיקה כלכלית".

     

25. ביחס לפן הרפואי נטען כי התובעת ובעלה מקבלים טיפולים רפואיים באופן שגרתי בגאורגיה, וכי התובעת מגיעה לארץ לצורך טיפולים בעניינים נקודתיים בתחום האונקולוגי לגביהם המענה הרפואי בגאורגיה לא היה לשביעות רצונה.

     

    דיון והכרעה:

     

26. במאמר "מבחן התושבות בהענקת קצבת הזקנה – קהילות, גבולות ומדינת הרווחה" מתאר כב' השופט טל גולן כיצד נוצר ועוצב השימוש במבחן התושבות בהענקת קצבת זקנה (המכונה כיום "קצבת אזרח ותיק") ע"י בתי הדין לעבודה בארץ, תוך התבססות על סממנים לאומניים-ציוניים ומאפיינים טריטוריאליים ברורים. כב' השופט גולן מתאר כיצד השפיע האתוס הציוני על המודל הישראלי של מדינת רווחה, וכותב כי מדינת ישראל היא "מדינת לאום", וככזו "מבטאת את השאיפה שתהיה חפיפה בין גבולות המדינה ובין גבולות קבוצת הלאום, תוך ניסיון למזג יחד שלושה מרכיבים עיקריים: טריטוריה (שנהפכה לריבונות – "מולדת"), תרבות (שנהפכה לאתניות – "עם") וחברות (שנהפכה לאזרחות)".

     

    צוין כי "התפיסה היא, שתחושת סולידריות ונאמנות לישראל ולעם היהודי יכולה להיות לכל יהודי בעולם, על בסיס של חוויה היסטורית משותפת ואינטרסים משותפים". יחד עם זאת, ביסוס האזרחות נשען בראש ובראשונה על מגורים ביחידה הגיאוגרפית המתוחמת - אנשים שחיים במדינה, נוטלים חלק ביצירת ההוויה בה, בפיתוח כלכלתה, במעורבות בחיי החברה שלה. כאן מתרחש, השילוב בין מבחן האזרחות למבחן התושבות בהקשר של קבלת קצבאות וזכויות סוציאליות. אם בתפיסה הקלאסית, האזרחות מבטאת את הקשר המשפטי ואת הזהות של האזרח כלפי המדינה, בתפיסה של מדינת הרווחה יש להוסיף על הזכויות האזרחיות והפוליטיות גם את הזכות למידת מה של רווחה כלכלית וביטחון חברתי אישי.

     

    "כדי להיות זכאי לגמלה, על המבוטח לעמוד בשני תנאים עיקריים: ראשית, עליו להיות תושב ישראל בעת קבלת הגמלה; שנית, עליו לצבור תקופת אכשרה מינימלית כקבוע בס' 246.(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" ו/או "החוק").

     

    היעדר הגדרה של המונח "תושב" בחוק הביטוח הלאומי הובילה לקביעת שורת מבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, אשר בחשבונם הסופי נקבעת מידת הזיקה של האזרח לישראל. צוין כי "הפעלת המבחנים בידי בית הדין לעבודה מראה, שהפרשנות שלו לעניין מעמד התושבות של קבוצת אזרחים שאינם תושבים היא פרשנות מסויגת ומצומצמת", תוך שאחד המבחנים אשר הוזכרו בהקשר זה הוא מספר ימי השהות בישראל כתנאי לקבלת קצבה הקבוע בס' 324א.(א) לחוק.

     

27. לאור הדברים, ובטרם אדרש להכרעה בשאלת ההכרה בתושבות התובעת בתקופה השנייה, מצאתי לציין ולחדד כי בתקופה הראשונה (מיום 1.10.16 ועד יום 6.3.19) שהתה התובעת בחו"ל זמן משמעותי וניכר באופן שיש בן כדי להעיד על זיקה רופפת לישראל. כך למשל, בהתאם לדו"ח כניסות ויציאות (ר' עמ' 1 למוצג נ'5 למוצגי הנתבע): בשנת 2016 שהתה התובעת 271 ימים בחו"ל; בשנת 2017 – 258 ימים; בשנת 2018 – 208 ימים.

     

28. נתונים אלה שוללים זכאותה של התובעת לקצבה, זאת בהתאם לקביעת המחוקק בס' 324א.(א) לחוק הביטוח הלאומי, ושמא לא בכדי ציינה התובעת בס' 5 לסיכומיה כי "...בערעורה ויתרה מראש על תביעתה להכרה בתושבות לגבי התקופה שקדמה ל- 6.3.2019". וכך לשון החוק:

     

    "324א. (א) שהה אדם מחוץ לישראל 183 ימים לפחות במהלך שנה והוא זכאי לגמלה בתנאי שהוא מתגורר בישראל, לא תשולם לו או בעדו גמלה כאמור, כל עוד לא תמה שנה שבמהלכה התגורר בישראל 183 ימים לפחות, אלא אם כן הודיע למוסד במועד, בתנאים ובאופן שקבע השר על יציאתו מישראל, על תקופת היעדרותו המשוערת ממנה ועל חזרתו אליה."

     

    האם מקיימת התובעת את תנאי הזכאות לקבלת גמלה בתקופה השניה (מיום 6.3.19 ואילך)?

     

29. אפתח בנתוני שהיית התובעת בישראל בשנת 2019, לפיהם שהתה התובעת בחו"ל סך כולל של 141 ימים בלבד, כך שמקיימת את מבחן התושבות בהיבט זה.

     

30. ויובהר, כי גם אם שינוי זה חל, כטענת הנתבע, באופן מלאכותי לצורך עמידה בתנאי קבלת הקצבה, איני מוצא לגרוע מערכו, שכן עובדתית יש בכך כדי לקיים את התנאי. נוסף לכך, התובעת הציגה ראיות ממשיות המצביעות על קיום זיקה ממשית והעומדות לזכותה.

     

31. על אף העובדה שבן זוגה של התובעת חי בגאורגיה וחשוב לה באופן מובן לשמר את חיי הנישואים שלה, ניכר כי התובעת חשה קשר עמוק לישראל ודואגת על טיפוח שורשיה ופירותיה - הם משפחתה המורחבת, ילדיה, נכדיה ונינה – כולם בארץ. סבורני, כי יש בכך כדי להעיד על תחושת שייכות פנימית אמתית למדינת ישראל חרף הריחוק הזוגי שנכפה עליה.

     

32. התובעת הציגה נסח טאבו לפיו בבעלותם המשותפת שלה ושל בעלה דירה באשקלון, בה היא מתגוררת בזמן שאינה נוסעת לבקר את בעלה בגיאורגיה (ר' נספחי תצהיר עדות ראשית).

     

33. עיון במסמכי חשבון בנק מלמד כי משלמת משכנתה, וכי מחויבת בתשלומים ע"י: חברת אשראי, חברת סלולר, טלפון קווי, תאגיד מים, קופת חולים, מיסי עירייה, חברת חשמל, גז, חברות ביטוח ואף מפלגה פוליטית (ר' נספחי תצהיר עדות ראשית).

     

34. אמנם עסקה של התובעת הניב רווחים שוליים, באופן שאין בו כדי לעמוד בקיום זיקה כלכלית. ואולם, בהתאם לתצהיר ילדיה, התובעת היתה רוב שנותיה עקרת בית, כך שלמעשה כלכלת הבית התבססה רוב השנים על הכנסות הבעל, ואין בעזיבתו לחו"ל כדי לשנות מאחריותו למשק הבית ולרעייתו, כפי שנהג כל השנים, גם אם התובעת עושה את צעדיה הראשונים בפתיחת עסק קטן. נוסף לכך, נסיבות פתיחת העסק בתקופת הקורונה עשויים להסביר את היקף ההכנסות הנמוך. על כל פנים, תדפיס חשבון הבנק מלמד כי התובעת מקיימת בישראל חיים סדירים, חרף נסיעותיה לבעלה.

     

    כל האמור לעיל מצביע על זיקה רכושית, כלכלית ומשפחתית לישראל.

     

35. לעניין היעדר זיקה רפואית. תדפיס חשבון הבנק מעיד על ניכוי חודשי לקופת החולים, וקבלת טיפול רפואי במקום נוסף מלבד ישראל הינה פריוולגיה העומדת לכל אדם המבקש את הטיפול הרפואי הטוב ביותר עבורו, ואין בכך כדי לנתק או לשלול את הזיקה הרפואית למולדתו.

     

    סוף דבר:

     

36. אשר על כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבע יכיר בתושבותה של התובעת החל מיום 6.3.19 ואילך (זאת בכפוף לשינויים שיחולו, ככל ויחולו, בעניין תושבותה בהמשך).

     

37. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 2,500 ₪.

     

38. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

     

    ניתן היום, ט' אייר תשפ"ו, (26 אפריל 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.