גגולאשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין משלים זה ניתן בהמשך לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 1.1.26 בהליך עב"ל 65194-04-25, ובו הוחזר התיק לבית הדין לצורך בחינה בשאלת תושבות התובעת בתקופה שמיום 6.3.19 ואילך.

1. בקצירת האומר ולמען שלמות התמונה הדיונית, אציין כי עילת התובענה הינה החלטת הנתבע מיום 6.3.19 לשלול רטרואקטיבית החל מיום 1.10.16 ואילך את תושבות התובעת, ואשר כתוצאה מכך נשללה זכאותה לקצבת אזרח ותיק ולגמלת השלמת הכנסה, והיא אף חויבה להשיב לנתבע קצבאות ששולמו לה.

    

2. פסק הדין אשר ניתן ביום 26.3.25 קבע כי לא עלה ביד התובעת להוכיח כי בתקופה הרלוונטית היה מרכז חייה בארץ, ותביעתה למעשה נדחתה.

    

3. התובעת הגישה ערעור לבית הדין הארצי אשר התברר בהליך עב"ל 65194-04-25. פסק הדין שניתן ביום 1.1.26 ערך הבחנה בין שתי התקופות לגביהן הוציא הנתבע החלטות לאי הכרה בתושבות:

    

   הראשונה - מיום 1.10.16 ועד יום 6.3.19 כונתה "התקופה הראשונה";

   השנייה - מיום 6.3.19 ואילך, היא "התקופה השנייה". בית הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כדלקמן (הדגשים אינם במקור י.א):

    

   "...

   3.במסגרת הערעור מיקדה המערערת את טענותיה בתקופה שהחל מיום 6.3.19 כשמיקוד זה נובע מכך שבמועד זה ניתנה החלטת המוסד הראשונה לשלילת התושבות. לאחר זאת הגישה המערערת בקשה לבחון את תושבותה מחדש באמצעות מילוי שאלון ובעניין זה ניתנה החלטה ביום 19.8.20 לפיה המוסד קבע בהחלטה מנומקת שמרכז חייה של המערערת מתנהל מחוץ לישראל. כמו כן נאמר בסיפת ההחלטה כי בידי המערערת לערער עליה תוך 12 חודשים בפני בית הדין האזורי לעבודה.

   4. ביום 9.6.21 הגישה המערערת תובענה לבית הדין האזורי בזיקה להחלטה מיום 19.8.20, משכך לא ניתן היה לקבוע כי תביעת המערערת הוגשה שלא במועד, ובמיוחד נוכח העובדה כי החלטת זו לא הפנתה להחלטות קודמות אלא עמדה בזכות עצמה בנימוקים מפורטים.

   5.לגופם של דברים, סבורים אנו כי היה מקום לערוך אבחנה לבית הדין האזורי בנוגע לשתי התקופות שבקשר אליהן הוציא המוסד החלטות לאי הכרה בתושבות. הראשונה, מיום 1.10.16 ועד יום 6.3.19 (להלן: התקופה הראשונה). השנייה, מיום 6.3.19 ואילך (להלן: התקופה השנייה). אבחנה זו נדרשה בשים לב לטענת המערערת בדבר שינויים שחלו בנסיבות ביחס לתקופה השנייה, לרבות משך השהייה בארץ וכן פתיחת עסק בתחום הקוסמטיקה, כששינוים אלה יש לבחון לפי מבחן מירב הזיקות. זאת תוך ראייה כוללת של כלל הנסיבות והזיקות. זאת, אף אם חלקן לא הספיקו כשלעצמן להצדיק הכרה בתושבות בתקופה הראשונה, שכן אין בכך בהכרח לשלול את האפשרות כי בתקופה השנייה מצבור הזיקות יוביל למסקנה שונה.