ביהמ"ש קבע שעל בני הזוג חלה "כוונת שיתוף", למרות הסכם ממון ואף על פי שהאישה לא זכאית למתנה בשל התנהגותה המחפירה.
בני הזוג התחתנו ב-1998. כחודשיים אחר כך, הוריו של הבעל העבירו מגרש לו ולאחותו. בשנת 2000 חתמו הבעל ואשתו על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין, בו ציינו מפורשות שהמגרש שייך רק לבעל ואינו נכלל ברכוש המשותף. עם זאת, סוכם שבמקרה של פרידה האישה תפוצה בסכום השווה ל-25% משווי זכויות בעלה במגרש.
לשאלות על ענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
לימים, בשנת 2007, הבעל החליט לתת לאשתו חצי מזכויותיו במגרש במתנה. השניים חתמו על תצהירי מתנה ובמקביל פעלו לביטול הסכם הממון, והבעל הצהיר שהוא מוותר על טענותיו בנוגע למגרש.
השנים חלפו ולבני הזוג נולדו שלושה ילדים. הם לקחו משכנתא והלוואות, בנו על המגרש בית ועברו להתגורר בו ב-2010. במהלך השנים לא השתנה הרישום במגרש והוא נותר על שמם של הבעל ואחותו.
בסוף 2011 השניים הסתכסכו והאישה הגישה תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב בה ביקשה להצהיר על זכויותיה במגרש ובבית – חצי מזכויותיו של הבעל. את העתירה היא ביססה על שתי עילות: תצהירי המתנה וחוק יחסי ממון שלפיו בין בני זוג ישנה "כוונת שיתוף" בנכסים.
בית המשפט נעתר לבקשת האישה אך רק מכח חוק יחסי ממון ובשל כוונת השיתוף. ביהמ"ש דחה את עילת המתנה, בנימוק של "התנהגות מחפירה" מצד האישה – פרידה והגשת תביעה – שעל פי חוק המתנה מאפשר לבטל העברה של מתנה שלא הושלמה.
הבעל בתגובה הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו טען כי מרגע שניתנה לו הזכות לבטל את העברת המתנה, אין לחזור להוראות חוק יחסי ממון ואין לייחס לו "כוונת שיתוף" ומכוחה לתת לאשתו חצי מזכויותיו במגרש, מה שגם שלא הוכח כי לכך הוא התכוון.
האישה טענה שדיני המתנה אינם הדינים הרלוונטיים. אדרבא, לשיטתה, החתימה על תצהירי המתנה רק מחזקת את ההוכחה לכך שהבעל התכוון לשתף אותה במגרש.
עובדה מוגמרת
השופט שאול שוחט הסכים עם בימ"ש לענייני משפחה וקבע שלאור התנהגותה של האישה, בוטלה ההתחייבות להעביר את המתנה. דיני המתנה מאפשרים בנסיבות מסוימות לבטל התחייבות לתת מתנה וכך אירע כאן לנוכח התנהגות האישה, המשיך השופט, אך ביטול המתנה לא מפקיע ממנה את הזכות לטעון לחלק בנכס מכח חוקים אחרים.
השופט הסביר שבני הזוג עדיין כפופים להורות חוק יחסי ממון, כמו כל בעל ואישה שנישאו מאז 1974. הסכם הממון חסם את האפשרות של האישה לטעון שיש לה חלק במגרש, אך ברגע שההסכם בוטל, על היחסים בין השניים חלות ההוראות הרלוונטיות לכל זוג נשוי.
בנוסף, השופט הסביר שיש להתחשב בעובדה שהאישה לקחה משכנתא וחתמה עם הבעל על ההלוואות מאחר שהסתמכה על תצהירי המתנה, שבהם הבעל התחייב שחצי מזכויותיו במגרש מוענקות לה, מה גם שאם בני הזוג לא היו משלמים את המשכנתא, הבנק היה פועל להיפרע גם מהאישה.
מהלכים אלה, הסביר השופט, יצרו אצל האישה מצג שהמתנה הוא עובדה מוגמרת. לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט שוחט דחה את הערעור. סגן הנשיאה יצחק ענבר והשופטת יהודית שבח הצטרפו לפסק הדין. לא נפסקו הוצאות.
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
- ב"כ המערער: עו"ד מיכאל וייס, עו"ד יגאל וייס
- ב"כ המשיבה: עו"ד גיתית בן יצחק, עו"ד דביר טייטלבאום
* עו"ד דן שגב וימר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין