לפסק הדין בעניין המועצה המקומית ראש פינה ואח' נ' השר לשירותי דת ואח'
האם רשות מקומית מחוייבת למנות רב עיר והאם יש לה שיקול דעת באשר להיקף משרתו? על שאלות אלה השיב בג"ץ במסגרת עתירות שהגישו המועצות המקומיות ראש פינה ויסוד המעלה, בטענה כי נוכח השימוש המצומצם של תושביהן בשירותי הדת, אין הצדקה להחזיק את הרבנים במשרה מלאה, אם בכלל.
המועצות המקומיות ראש פינה ויסוד המעלה, המונות אלפים בודדים של תושבים בלבד, מעסיקות רבני עיר במשרה מלאה מזה כשלושה עשורים. המועצות טענו, כי התקנות העוסקות במינוי הרבנים, מחייבות אותן למנות ולממן רב עיר במשרה מלאה, למרות ששירותי הדת שמעניק הרב לתושבים מצומצמים ביותר ועל אף שהן נמצאות בקשיים כלכליים.
לפיכך, ובמטרה לסיים את כהונת רבני העיר, עתרו המועצות לבג"ץ, שייקבע כי התקנות המחייבות אותן להעסיק רב ללא יכולת לצמצם את היקף משרתו אינן סבירות באופן קיצוני, ולחילופין כי ניתנו בחוסר סמכות, שכן נושא מעמדם, היקף משרתם ותקופת כהונתם של רבני העיר, ראוי שייקבע בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה, דוגמת התקנות.
בג"ץ דחה את העתירה. לאחר דיון נרחב על 'כלל ההסדרים הראשוניים', על פיו עקרונות מנחים ייקבעו רק בחוק של הכנסת, קבע השופט מלצר, כי למרות שסוגיית מינויי רבני ערים ואופן כהונתם הינו נושא חשוב, הוא אינו כה "גורלי" או "מהותי" שמתחייב להסדירו אך ורק בחקיקה ראשית, בפרט כשלא מדובר בהסדר אשר פוגע בזכויות אדם.
"ייתכן שהמצב המצוי, שבגינו הוגשה העתירה שלפנינו, איננו 'רצוי' בבחינת הסדר נורמטיבי ממצה; ייתכן שהדרישות של המחוקק הראשי למכלול התנהלותם של רבני עיר היתה עדיפה, על פניה, מהאצלת הסמכות למחוקק-המשנה. אך מכאן ועד לקביעה כי המצב הנוכחי הוא בלתי-חוקי- הדרך ארוכה", כתב השופט והוסיף, כי המסקנה גם מתיישבת עם הדין העברי, אשר אוסר, ככלל, על פיטורים של רבנים.
באשר לסבירות התקנות, נפסק כי אין לקבוע כי איזו מהן לוקה באי סבירות קיצוני המצדיק את ביטולה- כך למשל, למרות שהתקנות קובעות כי רשות מקומית מחויבת למנות רב עיר, הרי שהן מאפשרות לה לצמצם את היקף משרתו במגוון רחב של מצבים, על מנת שתנאי עבודתו יתאימו ליכולת התקציבית ולנסיבות החברתיות של המקום, ובכך מתבטאת המידתיות הראויה.
השופט הוסיף, כי הן מכח התקנות והן מכח אינטרס ההסתמכות של הציבור, לא ראוי לאפשר לרשות מקומית להיוותר ללא רב עיר, וזאת גם אם מספר התושבים הנזקקים לשירותיו מועט.
בנקודה זו, חשוב לציין, לא תמכו הנשיאה בדימוס, ביניש והשופטת ארבל, אשר לקביעתן, מועצות מקומיות אינן מחוייבות למנות רב עיר. השופטות קבעו, כי למרות שאין מקום לקבל את העתירה, שכן אין הצדקה לבטל את התקנות משום סיבה, גם אין לפרש אותן ככאלה הכופות מינוי רב עיר על כל רשות מקומית.
"בדומה לחברי, אף אני איני חולקת על חשיבותו הרבה של רב עיר במציאות החברתית והמשפטית בישראל", כתבה הנשיאה בדימוס, "עם זאת... לשונן של התקנות, כמו גם תכליתן, אינה מחייבת את מסקנתו של חברי לפיה קמה חובה למנות רב עיר לכל רשות מקומית".
השופטות פסקו, כי סמכות מינוי רב עיר הינה סמכות רשות ולא חובה, ולפיכך יש לרשות שיקול דעת אם למנותו, בהתאם לנסיבותיה הפרטניות, ובהן מאפייניה החברתיים והתרבותיים וצרכי תושביה, כשבמידה והחליטה כי אין למנות רב, יכולה הרשות לפנות לרשות פלונית סמוכה, ולבקש כי תספק עבורה את שירותי הדת.
לפיכך נפסק, כי העתירות נדחות, בכפוף לעמדתן הפרשנית של הנשיאה בדימוס והשופטת ארבל.
לפסק הדין בעניין המועצה המקומית ראש פינה ואח' נ' השר לשירותי דת ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.