בית משפט השלום בנצרת קיבל בשבוע שעבר תביעתו של עובד לשעבר במעדנייה "קשת טעמים", ופסק לו פיצויים בסך של כ-90 אלף שקל. המעדנייה: "אין לו נכות תפקודית".
קצב באחד מסניפים רשת הסופרמרקטים "קשת טעמים" עסק בחיתוך עופות באחד מימי יולי 2011 במכונת מסור חשמלי מסתובב. תוך כדי הפעולה, פגעה ידו בלהב המסור ונפגע באצבע יד ימין. הוא הובהל לבית החולים "ברזילי" שבאשקלון, אושפז לשלושה ימים, עבר ניתוח וסדרה של טיפולי רפוי בעיסוק.
בחלוף 5 חודשים, אצבעו עדיין כאבה ודאבה והוא עבר ניתוח נוסף וטופל בפיזיותרפיה כשישה שבועות.
לפני "פרשת ההוכחות" בבית המשפט, הסכימו הצדדים כי אחריותה של המעסיקה לתאונה עומדת על 60% ולעובד יש "אשם תורם" של 40%. בנוסף הוסכם כי הנכות הרפואית הקבועה שלו עומדת על 7.5%. סלע המחלוקת נסב על השאלה לגבי הנכות התפקודית וגובה הפיצויים.
התובע סיפר כי מאז התאונה התקשה במציאת עבודה וטען כי לנכות הרפואית יש משמעות תפקודית קשה ביותר עבורו, בעיקר בהיותו חסר ניסיון מקצועי או חינוך פורמלי, ואינו דובר עברית כלל. עוד לפני התאונה לא היו אפשרויות עבודה רבות עבורו וכעת הן הצטמצמו אף יותר.
התובע הביא חוות דעת משלושה רופאים שונים שהגיעו כולם לאותה מסקנה – שהתובע אינו יכול לעבוד בטמפרטורה קרה או בכל עבודה שכרוכה באחיזת כלי עבודה או הפעלת כלים אחרים, בוודאי שאינו יכול להמשיך לעבוד כקצב. לאור כל אלו טען התובע כי נכותו התפקודית עומדת על 15% וביקש שהפיצויים ייקבעו בהתחשב בנכות זו.
המעסיקה טענה מנגד כי נכותו הרפואית של העובד היא פלסטית בלבד ולכן אינה גוררת נכות תפקודית כלל. בנוסף, המומחה הרפואי מטעמה מצא כי אצבעו של העובד תקינה ומתפקדת "למעט הרגישות למגע בצלקת". לגבי אי מציאת עבודה, טענה הנתבעת כי לפני התאונה התובע לא היה יציב תעסוקתית ואין לכך כל קשר לתאונה.
בסך הכל דואג לפרנסת משפחתו
סגן נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופט יוסף סוהיל התרשם מחוות הדעת הרפואיות מטעם התובע ומעדותו שהייתה מהימנה בעיניו. "בפנינו תובע שכלל אינו מנסה להשיג רווח משני מפגיעתו בתאונה, וכל דאגתו היא לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, ומשכך הרושם הוא שגם ניסיונותיו הבלתי נלאים למצוא עבודה מתאימה בה הוא מסוגל להתמיד, היו כנים ואמיתיים".
למרות שבדרך כלל "נכות פלסטית אינה מבטאת נכות תפקודית", השופט סוהיל סבר שהמקרה של התובע הוא חריג, וקבע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית בגובה נכותו הרפואית (7.5%). בהתחשב בעובדה שהתובע לא יכל לעבוד שנה שלמה, השופט פסק לו 99 אלף שקל כהפסד השתכרות לעבר, כולל ריבית והצמדה.
השופט פסק לתובע פיצויים נוספים בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, כאב וסבל ועוד, ובסך הכל עמד סכום הפיצויים כולו על כ-218 אלף שקל.
מסכום זה נוכו כ-62 אלף שקלים שקיבל התובע מהביטוח הלאומי ועוד 40% מהסכום כולו על האשם התורם המוסכם.
סך הכל ולאחר כל הניכויים, תיאלץ הנתבעת לשלם לתובע כ-70 אלף שקל ועוד הוצאות משפט בסך 6,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד ניצן זיסקין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עזרא האוזנר
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין