ב-2003 שפך אחד האסירים שמן רותח על התובע וגרם לו לכוויות קשות. באחרונה קיבל השופט הבכיר יעקב וגנר את טענתו שהמדינה התרשלה כשלא הציבה סוהרים בהתאם לתקן, אך קבע שגם לו אשם תורם לאירוע.
בחודש יולי 2003, בשעת בוקר מוקדמת, הרתיח אסיר שמן רותח בכלי גדול ושפך אותו על אסיר אחר. הפצוע פונה לבית החולים עם כוויות חמורות בראשו, אושפז לתקופה ממושכת ונותר עם צלקות ומגבלות פיזיות ונפשיות.
האסיר שתקף הורשע בעבירה של חבלה חמורה בבית המשפט המחוזי בנצרת. ב-2011 הגיש האסיר שנפצע תביעה אזרחית נגד המדינה ונגד התוקף בבית משפט השלום בחיפה. התובע סיפר שכשבועיים לפני האירוע הוא היה מעורב בקטטה עם אסירים אחרים ובעקבות זאת הוכנס לבידוד. כשהוחזר לתאו, אסיר אחר ניסה לדקור אותו אך לא הצליח.
לדבריו, בנסיבות אלה המדינה הייתה אמורה לצפות לפעולת נקמה או המשך חיסול חשבונות ולפעול למנוע אותה על ידי הפרדתו מיתר האסירים או העברתו לבית סוהר אחר.
התובע הוסיף שהתנהגותו בכלא הייתה "בעייתית" והוא היה מעורב במקרי אלימות רבים. לדבריו, הדבר היה צריך להדליק "נורה אדומה" אצל רשויות הכלא ולגרום להם לנקוט באמצעים להגנתו.
עוד לטענתו, באותו יום היו אמורים להיות באגף שלושה סוהרים אך בפועל נכח רק סוהר אחד.
המדינה טענה שהיא לא יכולה הייתה לצפות את האירוע שכן התוקף לא היה "שור מועד" לתקוף אחרים וגם בכלל לא היה מסוכסך עם התובע.
עוד לדבריה, התובע, כמו אסירים רבים, היה אלים ומעורב בפעילות עבריינית בתוך הכלא ולא ניתן לצפות ממנה להפרידו למשך כל תקופת מאסרו.
היא הוסיפה שלפני האירוע התובע עצמו לא חשש לפגיעה בו ולא ביקש להיות בהפרדה. כמו כן, אף אם היו באגף סוהרים נוספים הם לא היו יכולים למנוע את התקיפה שכן מדובר במעשה ספונטני, פתאומי ולא צפוי.
המדינה גם ביקשה לייחס לתובע אשם תורם בלעדי לנוכח התנהגותו האלימה והעבריינית בתוך הכלא.
התובע השיב שאין חשיבות לכך שבינו לבין התוקף לא היה סכסוך קודם שכן מדובר באסיר "חלש" שככל הנראה שודל על ידי אחרים לבצע את המעשה.
הוא ביקש לדחות את הטענות בדבר אשם תורם שכן לדבריו, אף אם חש מאוים לא יכול היה לפנות לרשויות הכלא שכן אז היה נחשב כ"מלשין" והסכנה הצפויה לשלומו הייתה גדולה לאין שיעור.
רק סוהר אחד
השופט הבכיר יעקב וגנר קיבל את טענת המדינה שהיא לא יכולה הייתה לצפות את מה שהתרחש בין התוקף לבין התובע שכן לא היה ביניהם סכסוך קודם.
עם זאת לדבריו, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבאותו יום שהה באגף רק סוהר אחד ולא שלושה כפי שדרש התקן. בהקשר זה, השופט קיבל את טענת התובע שייתכן שנוכחות מוגברת של אנשי צוות הייתה מונעת את האירוע.
בנסיבות אלה קבע השופט שהמדינה אחראית לאירוע אך הוסיף שהתנהלותו העבריינית של התובע שכללה תקיפת אסירים אחרים מטילה על שכמו חלק לא מבוטל מהאשמה.
באשר לנזק, השופט קבע שהתובע נותר עם נכות של 75% הכוללת פגיעה אסתטית חמורה בפניו, מגבלות פיזיות ופגיעה נפשית.
בסיכומו של דבר חויבה המדינה לפצות את התובע ב-508,862 שקל לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי ואשם תורם של 30%.
בנוסף תישא המדינה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% מסכום הפיצויים.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יוסף גבאי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין