המטופלת הודתה כי המעשים נעשו בהסכמתה אך כשהייתה במשבר אישי חמור. ביהמ"ש הרשיע את הפסיכולוג וקבע כי בתקופת הטיפול חל איסור מוחלט על קיום יחסי מין, גם אם הם נעשים בהסכמה.
באחד הימים במרץ 2011 התקשרה צעירה בת 30 לפסיכולוג שלה מזה יותר משנה, אמרה שהיא מרגישה רע וביקשה להיפגש. הפסיכולוג הסכים ונפגש איתה ברכבו, שם נישק אותה בהסכמתה לאחר שסיפרה כי היא "מפורקת" וזקוקה לחום. באותו חודש נפגשו השניים פעמיים נוספות בבתי מלון, עישנו חשיש וקיימו מגעים מיניים, שטיבם שנוי במחלוקת.
לשאלות בתחום הפלילי:
כנסו לפורום משפט פלילי
נגד הפסיכולוג הוגש כתב אישום בבימ"ש השלום בתל אביב, שבו יוחסו לו עבירות בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל, ומעשה מגונה בהסכמה תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל.
חוק העונשין קובע כי בנוסף להוכחת קיום יחסי מין בין מטפל למטופלת, יש להוכיח כי ההסכמה לקיומם הושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית במטפל, שמקורה בטיפול. החוק קבע "חזקת תלות", שלפיה מעשים שנעשו בתקופת הטיפול, חזקה עליהם שנעשו תוך ניצול תלות נפשית.
הפרקליטות טענה כי המעשים בוצעו בתקופת הטיפול, שהסתיים לאחר חודש מרץ 2011, במהלכו התקיימו שלושת המפגשים שכללו יחסי מין מלאים.
הנאשם הודה שנפגש עם המתלוננת שלוש פעמים אך טען כי קיימו מגע מיני אך לא יחסי מין מלאים. לטענתו, הטיפול הסתיים בסוף שנת 2010, ומאז היה בין השניים קשר שאינו טיפולי. לדבריו, כבר במפגש הראשון שהתקיים ברכבו, אמר למטופלת שלא תוכל לחזור לטיפול.
בנוסף לכך, טען כי לא הבחין במצוקה שלה. לשיטתו, הוא נגרר על ידה, מבלי שהיה מודע למצבה הנפשי הקשה.
במישור המשפטי, ההגנה טענה כי פרשנות האוסרת באופן מוחלט יחסי מין בין מטפל למטופל תשקף גישה פטרנליסטית מוגזמת, שאינה לוקחת בחשבון סיטואציות בהן המטופל מגיע לטפל בסוגיה נקודתית ולא כתוצאה ממצוקה נפשית אמיתית, ומבין היטב את משמעות הסכמתו.
במקרה הזה, נטען כי לא נוצרה תלות נפשית ממשית כתוצאה מהטיפול שבעקבותיה המתלוננת הייתה חייבת ליזום את המפגשים עם הנאשם.
להגן על מטופלים
סגן הנשיא, השופט בני שגיא, הכריע כי המפגשים המיניים בין המתלוננת לנאשם התרחשו בתקופת הטיפול, והסביר כי גם אם הנאשם החליט להפסיק את הטיפול ללא תהליך ראוי ומפגש מסכם, עדיין אין לראות בהודעתו השרירותית ככזו המסיימת אותו בפועל.
השופט סבר כי יש לפרש את חזקת התלות כחזקה מוחלטת, בין היתר כיוון שבחוק לא צוינה אפשרות לסתור אותה. השופט קבע כי פערי הכוחות בין המטפל למטופל והצורך להגן על מטופלים באותן סיטואציות רגישות, מצדיקים הטלת איסור גורף על קיום יחסי מין בתקופת הטיפול, שבמהלכה אין מקום לקביעת קווי גבול מטושטשים, המחייבים לבחון את מצבו הנפשי של כל מטופל ומטופל ויכולתו לגבש הסכמה.
במישור העובדתי, השופט העדיף את גרסת המתלוננת, שהייתה בעיניו כנה ועקבית, ולפיה התקיימו יחסי מין מלאים.
השופט דחה גם את טענת הנאשם שהציג לדעתו קו מיתמם כשצייר את עצמו כשברירי ואת המתלוננת כחזקה, בעוד שסביר להניח שהיה מודע למצבה הקשה וניצל אותו, מאחר שהגיעה לטיפול על רקע קשיים בזוגיות וחסכים בחום ומגע. כאשר חסכים אלה בדיוק מסופקים על ידי המטפל, יש לראות בכך כהוכחה ברורה לניצול.
לבסוף, הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
גזר הדין יינתן בהמשך.
* עו"ד ארז טובי עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין