בית המשפט קיבל את בקשת אביהם של הילדים לחייב את האם במזונות זמניים. המשמורת על הילדים נמצאת בידי האב ולאם הסדרי שהות מצומצמים.
בני זוג, הורים לשני ילדים בני 4 ו-6 חיים בנפרד מזה כשנתיים. לפני כ-9 חודשים קיבל האב את החזקה על הילדים לאחר שהאם עברה התמוטטות נפשית. השופט ארנון קימלמן חייב לאחרונה את האם לשלם לאב מזונות זמניים ובכך לשאת במחצית מההוצאות על צרכיהם ההכרחיים.
בני הזוג נישאו ב-2012 והביאו לעולם שני ילדים (לאם שלושה ילדים מנישואים קודמים שנמצאים במשפחות אומנה).
לפני כשנתיים הגישה האם נגד האב תלונה על אלימות. הוא הכחיש את הדברים אך הורחק מדירת המשפחה. עם תום תקופת ההרחקה עזבה האם עם הילדים לבית אימה.
בספטמבר 2018 אושפזה האם בשל ״תשישות נפשית״ והילדים הועברו למרכז חירום בו שהו כחמישה חודשים. לאחר מכן הם הועברו למשמורת האב ולאם נקבעו זמני שהות מצומצמים.
בבקשה למזונות זמניים טען האב כי האם מועסקת כסמנכ״לית בחברה ששייכת לאמה ומרוויחה כ-10,000 שקל לחודש לפחות. הוא הוסיף כי הוא עצמו עובד כפועל ומשתכר כ-7,500 שקל בחודש.
לדבריו, הוצאות הקטינים מסתכמות בכ-1,600 שקל לחודש לכל ילד, לא כולל הוצאות חריגות ומדור.
האם השיבה כי יש לדחות את הבקשה מאחר שהיא נשאה לבדה בהוצאות הקטינים במשך עשרה חודשים עד לאשפוזה.
כמו כן לטענתה, על פי הדין האישי האב חייב לבדו במזונות הילד הקטן שגילו מתחת ל-6 שנים. היא הוסיפה כי הגישה תביעה בעניין משמורת הקטינים והסדרי השהות וסביר שיחול שינוי בעניינים אלה כך שממילא היא תישא בהוצאות הילדים כשישהו אצלה.
עוד לדבריה, היא מרוויחה כ-7,160 שקל לחודש ואין לה מקורות הכנסה נוספים.
שעתיים בשבוע
השופט ארנון קימלמן מבית המשפט למשפחה בטבריה סקר בהרחבה את חובת המזונות על פי הדין האישי היהודי. הוא הבהיר כי לפי ההלכה האב חייב לבדו בסיפוק המזונות ההכרחיים של ילדיו מלידה ועד גיל 6.
בין הגילאים 6-15 חובת המזונות היא ״מדין צדקה״ והנטייה בפסיקה היא לחייב את האב בסיפוק צרכים בסיסיים ורק אם הוא ״אמיד״ (ההגדרה כוללת למעשה את כל מי שאינו עני) הוא יחויב בצרכים נוספים. השופט הוסיף כי על פי הגישה ההלכתית המקובלת, האב והאם שווים לגמרי לעניין החבות המשפטית במזונות מדין צדקה. כלומר, אם לשני ההורים משכורת סבירה שניהם יחויבו בסיפוק הצרכים ההכרחיים של הקטין. על פי הפסיקה, את המזונות מדין צדקה יש לחלק באופן שוויוני בין ההורים בהתאם להכנסותיהם.
השופט בחן את הכנסות ההורים והגיע למסקנה כי שכרם הממוצע דומה ועומד על כ-10,000 שקל לחודש. במקביל הוא אמד את הצרכים ההכרחיים של הקטינים וקבע כי הם עומדים על סך של 2,000 שקל לחודש בערך לכל ילד, בתוספת הוצאות חינוך ובריאות.
בנסיבות אלה קבע השופט שעל האם לשאת ב-50% מצרכיהם של הקטינים, בתוספת מחצית מהוצאות החינוך והבריאות.
בסופו של דבר קבע השופט שעד הגיעו של הילד הצעיר לגיל 6 תשלם האם עבורו 360 שקל לחודש. החל מגיל 6 תישא האם במזונות בסך 1,000 שקל לחודש. ביחס לבת, האם חויבה במזונות בסכום גלובאלי של 1,000 שקל לחודש.
- ב״כ התובע: עו"ד רותם סיביליה
- שם ב"כ הנתבעת לא צוין בהחלטה
עו"ד טלי בן יקיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין