הסתה של שלושה ילדים נגד אביהם מצד אמם הביאה לנתק מוחלט בין הילד הצעיר לבין האב. האם לא שיפרה את התנהלותה על אף התראות שניתנו לה והמשמורת על שניים מהילדים הועברה לאב.
בפני בית המשפט למשפחה בחדרה נדון מקרה קשה של ניכור הורי. ילדם הצעיר של בני זוג לשעבר, עוד לא בן שש, מסרב לפגוש את אביו ונמצא במצב נפשי קשה. השופט טל פפרני התרשם שהניכור עלול להחריף ביחס לשלושת ילדי המשפחה והעביר את המשמורת על שתי הבנות הגדולות לאב תוך צמצום המפגשים עם האם.
בבקשה שהגיש האב הוא סיפר שבנו הקטן מסרב לקיים עמו מפגשים משמעותיים. לחלק מהמפגשים האם לא מביאה את הילד ולאחרים הוא נכנס צורח ומשתולל, זורק חפצים, לא מתקשר ואף בורח לגינה הציבורית. לדבריו, אין מנוס אלא להוציא את הבן מהסביבה הפוגענית של האם ומשפחתה כדי ״להציל את נפשו״.
האם הטילה את האחריות להיעדר הקשר לפתחם של האב וגורמי הטיפול. היא הכחישה באופן גורף את חלקה במצבו הקשה של הילד.
האפוטרופא לדין שמונתה לקטין הגישה עדכון שלפיו הילד שיתף אותה ביחס לפעילותו בבית הספר ובחוגים. כשהחלה השיחה לעבור לקשר עם האב, הפסיק שיתוף הפעולה והוא נראה מנותק, קפוא, בוהה ומדבר על כך ש: ״אבא מרביץ לי״. כשהתבקש לספק פרטים על האירועים הוא לא ידע לתת הסבר. לדבריה, ללא שינוי משמעותי של הוצאה מהסביבה הפוגענית שבה הוא נמצא יהיה קשה מאוד לסייע לו והנזק הנפשי וההתפתחותי עלול להיות בלתי הפיך.
מומחית שמונתה בתיק ציינה שבמפגשים שלה עם ההורים אין כל שינוי בעמדותיה של האם כלפי תהליך חידוש הקשר. היא הוסיפה שהאם מגיעה למפגשים תוקפנית, חסרת ויסות, מייחסת לאב ולאנשי הטיפול כוונות זדון ושבה וטוענת שהאב מסוכן לבנו. לדבריה, מצבו של הילד עלול להחריף בשל העומס הרב לרצות את אמו ובשל ההזדהות עמה.
נזק נפשי
השופט טל פפרני מבית המשפט למשפחה בחדרה ציין כי להתרשמותו האם פועלת, בין במישרין ובין בעקיפין, להחלשה, פגיעה ולניתוק של הקשר שבין האב לבין שלושת הילדים.
מדובר לדבריו בניכור הורי חריף, בעוצמה גבוהה ביותר, שמבוצע באופן שיטתי על פני זמן רב, ללא כל מודעות לפגיעה הקשה הנגרמת לנפשם של הקטינים.
הוא הוסיף שלא התקבלה כל אינדיקציה ממשית לאלימות שהופעלה מצד האב כלפי מי מהילדים או כלפי כל גורם אחר. ניכר כי מדובר באב טוב ומיטיב שעושה כל שבאפשרותו על מנת לספק לילדיו סביבת טובה, והנתק שנכפה עליו מבנו גורם לו צער רב, וחמור מכך, לנזק כבד וקשה לילד.
הוא הדגיש כי אם לא יחול שינוי משמעותי במצב הדברים כפי שהוא היום קיים חשש ממשי להתדרדרות במצב ופגיעה גם בקשר שבין האב לבנות.
השופט קבע שעל הילד, כקטין שטרם מלאו לו שש, חלה חזקת הגיל הרך שלפיה טובתו להיות במשמורת אמו. הוא ציין שאין בפניו ראיות כבדות משקל כדי לסתור הנחה זו. אך בקשר לילדות, יש להעביר המשמורת הזמנית לאב תוך צמצום המפגשים בינן לבין האם.
ביחס לילד הבהיר השופט כי מצבו קשה מאוד עד כדי כך שגורמי הטיפול נאלצו בשלב זה להרים ידיים. הוא החליט כי יש להמתין לכינוס ועדת תכנון טיפול ולהמלצותיה, תוך מתן החלטה משלימה במידת הצורך לאחר מכן בסוגיית המשמורת על הקטין.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד רן רייכמן עוסק ב- דיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין