אכיפת יחסי עבודה בשל העדר שימוע

תמצית הפסק: רופא שפוטר ע"י גורם לא מוסמך, ללא שימוע ותוך העמדתו בפני מעשה גמור הושב לתפקידו בבית החולים למשך שנה אחת, בסופה תתקבל החלטה סופית אם יקבל קביעות בתפקיד או לא.

עובדות המקרה: ד"ר פרידלנד^[2] עבד כרופא בבית חולים של קופת חולים למעלה מעשר שנים, בהן שמונה שנים כרופא מתמחה ושנתיים כרופא מומחה. לאחר קבלת תואר מומחה ברפואה קיבל מינוי למשרה של רופא משולב במסגרתה הועסק חצי משרה בבית החולים בתקן עובד זמני וחצי משרה במרפאת קופת חולים. ביום 20.10.97 הודיע המשנה וממלא מקום מנהל בית החולים לרופא, כי יסיים עבודתו ביום 31.12.97 במחלקת העיניים בבית החולים. כעבור שנתיים פוטר הרופא גם מתפקידו במרפאת קופת חולים. ד"ר פרידלנד הגיש תביעה לביה"ד האזורי, בה ביקש צו אכיפה להמשך העסקתו כרופא קבוע במשרה מלאה בבית החולים. לחילופין, תבע תשלום פיצויים כספיים בגין הפסקת עבודתו בבית החולים.

ביה"ד האזורי הצהיר על בטלות פיטוריו של הרופא מעבודתו בקופת החולים והורה על החזרתו לעבודה בקופת החולים במשרה מלאה. עם זאת, ביה"ד האזורי דחה את התביעה להשבת הרופא לעבודה במחלקת העיניים בבית החולים, וקבע כי הגם שנמצא שהפסקת עבודתו במחלקה נעשתה על רקע אישי אין הוא רואה מקום להתערב בפררוגטיבה ובשיקול הדעת של המעסיק. על קביעות אלה ערערו שני הצדדים.

נימוקי הפסק: בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, מפי כב' השופטת נילי ארד, קיבל את ערעור קופת החולים וביטל את החלטת ביה"ד האזורי להשיב את הרופא לתפקידו בקופת חולים. ביה"ד הארצי קיבל גם את ערעור הרופא, וקבע כי ד"ר פרידלנד יוחזר לתפקידו בבית החולים למשך שנה, בסופה תתקבל החלטה סופית אם יקבל קביעות או לא, כדלהלן:

• הואיל ופיטורי הרופא מעבודתו בקופת חולים לא היו מושא התביעה ואירעו שנתיים לאחר שהחל הדיון בתביעה לא היה מקום לפסוק על השבת הרופא לתפקידו בקופת החולים ודין ערעור הקופה - להתקבל.

• אשר לערעור הרופא - די בכך שההחלטה להפסיק את עבודתו של הרופא בבית החולים התקבלה שלא בסמכות על ידי מנהל המחלקה במקום על ידי מנהל בית החולים כדי שתיפסל תקפותה.

• הליך קבלת החלטת הפיטורים היה פגום מעיקרו, היות ולא די בכך שמנהל בית החולים נמנע מלקבל החלטה מוסמכת בעניינו של הרופא, ולא די בכך שהותירה כל כולה בידי מנהל המחלקה, אלא שפעל "בעצימת עיניים" עד כדי התעלמות מעצם האירוע.

• מעבר לכך, ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של הרופא לוקה בפגם מהותי גם בשל כך שד"ר פרידלנד הועמד בפני מעשה מוגמר שנקט כלפיו מנהל המחלקה, תוך הפרת זכות הטיעון המהותית העומדת לו ושיסודה במשפט העבודה, בכללי המשפט המינהלי וכללי הצדק הטבעי.

• על כל אלה מתווספת החובה המוגברת החלה על ה"אחראי", דהיינו על מנהל בית החולים, להקפיד על כך שההחלטה בדבר המשך או הפסקת העסקתו של רופא בבית החולים תהא תקינה, הוגנת ותוך מתן זכות טיעון. מנהל בית החולים חייב היה להקפיד הקפדה יתרה על כך שיישמרו ולא ייפגעו זכויותיו של הרופא להשמעת טענותיו לפני מנהל בית החולים, ולאסוף את כל החומר הנוגע לעניינו של הרופא בטרם תתקבל החלטתו בגורלו, לשבט או לחסד.

• במקרה מיוחד ויוצא דופן זה מצדיקה הצטברותם של הפגמים המהותיים שנפלו בפיטורים מתן סעד של אכיפה. על כן, תפעל קופת החולים להצבתו של ד"ר פרידלנד בתפקידו במחלקת העיניים של בית החולים במשרה של רופא ראשי משולב זמני למשך שנה, בסופה תתקבל החלטה סופית אם יקבל קביעות או לאו.

* הכותב הוא עורך דין במשרד עו"ד חיים ברנזון (לעדכונים שוטפים ולסקירות נוספות www.berenzon-law.co.il )

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

^[1] ע"ע 1417/02,  שירותי בריאות כללית - ד"ר שמואל פרידלנד, (טרם פורסם), ניתן ביום 20.5.03.

^[2] בשם המערערת - עו"ד שלומית גוטרמן ועו"ד גיא גולן. בשם המשיב - עו"ד ורד גרטל.