בהסכם הובטח לשמור על החניות הצמודות לדיירים. בפועל, התברר שאחת החניות לא תקנית וצריך לבטל אותה אבל אף אחד לא יידע את בעלי הדירה. בית המשפט קבע כי היזמית הטעתה אותם ונהגה בחוסר תום לב
השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה חייב לאחרונה את יזמית הבנייה "נעלי לוקסי 2000 יבוא ושיווק" לשלם פיצויים של כ-190 אלף שקלים לבעלי דירה שאיבדו את החנייה שלהם בעקבות פרויקט תמ"א 38 שבוצע בבניין. בפסק הדין נקבע כי החברה הטעתה את בעלי הדירה ונהגה כלפיהם בחוסר תום לב, כשלא עדכנה אותם שהחנייה שהובטחה להם בוטלה משום שהיא לא תקנית.
היזמית המקורית של הפרויקט, חברת "תמ"א בת ים", החתימה את בעלי הדירות בבניין שברחוב שרה אהרונסון על הסכם תמ"א 38 מסוג חיזוק ביוני 2010. בהסכם היא התחייבה בין היתר לשמור על מקומות החנייה הצמודים לדירות הקיימות.
כ-4 שנים לאחר מכן מכרה היזמית את הפרויקט ל"נעלי לוקסי", ובהמשך התברר כי שטח החנייה שהוצמד לאחת הדירות קטן מהתקן ולפיכך הוגשה תוכנית מתוקנת שבמסגרתה הוגדר השטח כחנייה מבוטלת. כך יצא שבעלי הדירה קיבלו שטח מוצמד שאי אפשר להשתמש בו כחנייה.
בתביעה שהגישו בעלי הדירה בעקבות זאת נגד "לוקסי", הם טענו כי גילו על בעיית החנייה רק לקראת סיום הפרויקט וכי אף אחד לא עדכן אותם בזמן אמת שלא יוכלו לקבל מקום חנייה תקני. הם טענו שהחברה הפרה את התחייבויותיה בהסכם ולכל הפחות התרשלה בביצועו. הם עתרו לפיכך לחייב אותה להצמיד להם חנייה תקנית ואם הדבר לא אפשרי, לשלם להם פיצויים על הפגיעה בשווי הדירה ועגמת הנפש שנגרמה להם.
התגובה מטעם "לוקסי" הייתה שבעלי הדירה היו מיוצגים על ידי עורכת דין שליוותה את הפרויקט וחתמו על אישור להקטנת החנייה על סמך תשריט מפורט שבו סומן השטח.
לא אמרו מפורשות
השופט אריאל ברגנר קבע כי אמנם בעלת הדירה חתמה על מסמך שמאשר את שינוי החנייה שבו ויתרה על כל טענה בעניין זה, אבל הוא לא סבור שהייתה מודעת לכך שהמשמעות היא שלא תוכל להשתמש בשטח הזה כחנייה כלל.
השופט ציין כי הגרסה של בעלת הדירה שאף אחד לא אמר לה מה השטח וההשלכות של גודלו לא נסתרה. למעשה, הוא שוכנע שהנתבעת לא הציגה לה את התשריט עם גודל החנייה המדויק ולא אמרה לה בצורה ברורה ומפורשת שלא תוכל להשתמש בה כחנייה.
השופט קבע לפיכך כי המסמך נחתם עקב הטעייה וכי הנתבעת הפרה את חובות הגילוי ותום הלב המוטלות עליה בחוק.
השופט הוסיף כי הוא אמנם מקבל את הטענה שהתובעים לא ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות ולא ערכו בירורים עם עורכת הדין שלהם לפני שחתמו על המסמך המהותי הזה. אלא שהוא הבהיר כי גם אם ההתנהלות הזו מבטאת רשלנות מסוימת היא "אינה שוללת את המסקנה בדבר הטעיה".
באשר לתוצאה, השופט קבע כי מאחר שאין אפשרות פרקטית להקצות לתובעים חנייה אחרת הם זכאים לפיצוי בגובה שווי החנייה בהתאם להערכת השמאי מטעמם וכן לפיצויים על עגמת הנפש שנגרמה להם. בסך הכל נפסקו להם 163,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט, שכר טרחת שמאי של 4,680 שקלים ושכר טרחת עורך דין של 23,400 שקלים.
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין