איבדה את חברותה במושב עקב הגירושין – ונדחתה בביהמ"ש

תושבת בני דרור טענה שבבסיס החלטת המושב להפקיע את חברותה טמונה הנחה שגויה שהיא לא זכאית למגרש משלה אחרי הפרידה מבעלה. השופטת לא מצאה לנכון להתערב

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה לאחרונה ערעור על החלטת סגן רשמת האגודות השיתופיות להפקיע חברות של תושבת מושב בני דרור עקב גירושיה. לשיטת האישה ההחלטה נסמכת על טעות עובדתית שלפיה לה ולגרוש מגרש אחד בלבד במושב, אף שבפועל אחרי פרידתה ממנו היא זכאית לקבל מגרש נפרד. השופטת שירלי רנר קבעה שזו לא המסגרת הדיונית המתאימה לבירור הטענה.

המערערת ובעלה הגיעו למושב הסמוך לנתניה לפני חצי יובל והתגוררו בקרוואן. כעבור ארבע שנים הם חתמו על הסכם קליטה והתקבלו כחברים במושב, והוקצה לטובתם מגרש. אלא שכעבור כשנה בלבד הם נפרדו, ובמאי 2007 הם התגרשו באופן רשמי.

בעקבות הגירושים התנהל בין בני הזוג הליך בוררות, שעסק בין היתר ברכוש המשותף. בסופו של יום, ב-2017 קבע הבורר שהמגרש במושב שייך לגרוש. בהתאם לכך, ועל רקע סעיף בתקנון המושב שקבע כי בהעברת זכויות במגרש לטובת צד שלישי פוקעת החברות, החליט ועד הנהלת המושב לזמן את המערערת לשימוע ובהמשך לשלול את חברותה. ההחלטה אושררה אצל סגן רשמת האגודות השיתופיות ומכאן הערעור שהוגש לבית המשפט באפריל האחרון.

לטענת האישה, מסיבות שאינן תלויות בה לא הועלתה במסגרת הבוררות הטענה שלפיה אחרי פרידתה מבן זוגה היא הייתה זכאית למגרש משלה. בעקבות זאת, לטענתה, נפלה שרשרת של טעויות שכן הסעיפים מתקנון המושב ומהסכם הקליטה עליהם נסמך ועד המושב בהחלטתו לגרוע את חברותה – אינם תקפים לגביה.

מאחר שהחלטת פקיעת החברות נשענה על מסד עובדתי שגוי, טענה המערערת, יש לבטלה ולהורות כי חברותה במושב שרירה וקיימת.

המושב מצדו טען שפסק הבוררות עסק במגרש אחד בלבד, ומשנמצא שהוא שייך לגרוש – ההחלטה על גריעת המערערת התקבלה כדין, בהעדר זכאות מצדה למגרש למגורים בתחומי המושב.

"העברת זכויות כמוה כעזיבה"

בלב הדיון עמד, בין היתר, סעיף מתקנון המושב שקבע כי חבר המעביר זכויותיו במגרש שהוקצה לו או בבית המגורים ששויך לו – תפקע חברותו. בסעיף הובהר ש"העברת הזכויות כמוה כמתן הודעה על עזיבה את המושב".

בנקודה זו הדגישה השופטת רנר שאין עילה להתערבות בהחלטת הבורר, לפיה מתקיימת במישור העקרוני העברת זכויות במגרש מהמערערת לבעלה באופן שמפקיע את חברותה במושב.

אשר לטענה שהמערערת זכאית למגרש נוסף, קבעה השופטת שהיא אינה נדרשת לדון בה שכן במקביל לערעור המנהלי, האישה הגישה גם תביעה לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית למגרש נוסף, ותביעתה מתבררת בימים אלה. "אותו הליך", כתבה השופטת, "הוא ההליך הנכון לבירור שאלת זכותה של המערערת למגרש נוסף. אין מקום להכרעה בשאלת הזכות כאמור במסגרת ההליך שבפניי שעניינו פקיעת חברותה של המערערת על יסוד ההנחה כי אינה זכאית למגרש נוסף".

בהינתן שהמושב, הבורר וסגן הרשמת הגיעו למסקנה שחברות המערערת פקעה על בסיס ההנחה שקיימת זכאות למגרש אחד בלבד, ובהתחשב בסעיפים מתקנון המושב ומהסכם הקליטה שמורים על גריעת חברות במקרה של העברת הזכויות במגרש, קבעה השופטת שאין עילה כלשהי להתערבות בהחלטה.

המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל.

• ב"כ המערערת: עו"ד הראל טיקטין
• ב"כ המושב: עו"ד איתן מיימוני ועו"ד אלון אלרז

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין